הספר ‘כסף בעולם האמיתי’במתנה בחינם! להורדה לחצו >>
עולם ההשקעות הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים. הכל מסתכם בסופו של דבר בתשואה מול סיכון. ככל שהסיכון עולה, כך נרצה שהתשואה והתמורה לכסף שלנו יעלו בהתאם וההפך. אבל הרעיון האמיתי בהשקעות זה לדעת להגדיל בצורה משמעותי את ההון שאיתו אנחנו משקיעים וזה בעצם המשמעות של מינוף. מרבית הציבור לא יודע את אפשרויות המינוף שקיימות, כיצד לנצל אותן ובמקביל מרבית אלה שכן מבינים את המספרים ואת הסיכון, עדיין בכל זאת פשוט מפחדים לבצע פעולה וזאת באשמת הטבע האנושי שלנו. מטבענו, אנחנו פועלים להצבת מטרות לצורך סיפוק אישי אך לא באמת לעשות את העבודה הנדרשת להשיג אותם, דווקא מכיוון שזה יכול לפגוע להם באזור הנוחות שלהם. השאיפה שלי אישית שתוכן זה יספק ידע וביטחון לפתוח את הראש וכן לנסות להגדיל את ההון בצורה חכמה.
חשוב להבהיר שלא המצאתי את הגלגל או פיצחתי איזו שיטה מיוחדת, שימו לב בתוכן ובסרטון המצורף ואני מניח שתשאלו את עצמכם גם כן בסוף, מדוע לא כולם עושים את זה והרי זה באמת מהלכים די סטנדרטים ונגישים לכולנו. אבל לצערי אותו דבר אפשר להגיד גם לגביי אי השקעה חודשית ושימוש באפקט הריבית שיכול בקלות במרוצת השנים להפוך למיליונים.
הערה חשובה! מינוף יכול להיות כלי מעולה לצמיחה כלכלית אבל במקביל גם יכול להיות המהלך שיוביל לקריסה שלנו. לכן כל מה שנאמר בדף התוכן הזה אינו המלצה ואלה הסבר כיצד המינוף עובד ומה האופציות שקיימות בו. מכיוון שמעורבים פה גם אלמנטים של נדל”ן ומכשירים פיננסים ופנסיוניים מומלץ להתייעץ איתי והצוות שלי או עם בעל מקצוע אחר לפני שמבצעים פעולות מהסוג הזה.
אז הרבה לפני שמדברים על רכישת דירה ואיך השניים מתחברים צריך לפרט את הנושא של מכשירים פיננסים. אז לכולנו יש אותם, פנסיה, גמל, ביטוח מנהלים, פוליסות חסכון וכמובן קרנות השתלמות. בין כל המוצרים האלה יש הבדלים ובגדול כולם משמשים כמוצרי חיסכון והשקעה עבורנו. חלקם יותר טובים מאחרים וזה כן חשוב להבין מה ההבדלים ומה מתאים ולאיזה צורך ועל זה עשיתי תוכן רחב בפני עצמו ואפשר ללחוץ על המונחים כדי ללמוד אותם. אני כן אציין שוב, קרן השתלמות הינה ההשקעה הכי טובה שקיימת בישראל ופורסם שבשנת 2023 נמשכו כ-20 מיליארד שקל מקרנות ההשתלמות על ידי הציבור וזה נתון מאד מצער.
כמעט את כל המכשירים הפיננסים אפשר למנף. כלומר לשעבד את הקופה ולקחת הלוואה כנגדה. עצם שיעבוד הקופה מוריד את הסיכון של הגוף המלווה בצורה דרמטית ולכן הריבית אמורה להיות נמוכה ואטרקטיבית בהתאם. זה קריטי להבין שלמרות שהקופה משועבדת היא עדיין ממשיכה להיות מושקעת ולצמוח. הריבית, אחוז סכום ההלוואה, תקופה וסוג ההחזר כולם משתנים בין סוג המוצר, מצב הנזילות והחברה. נכון לדצמבר 2023 התנאים הטובים ביותר שאני מכיר הינם 75% מסה”כ הסכום ל-7 שנים בתנאים של פריים מינוס חצי וניתן גם להחזיר הכל (קרן וריבית) לאחר 7 שנים (הלוואת בלון), כלומר לא מחזירים כלום 7 שנים.
הסיבה שהנתון שהציבור משך סכום עתק מקרנות ההשתלמות כזה מצער זה כי הבנה בסיסית של אפקט הריבית ואת החשיבות של עיקרון הפרשי הריביות בין הלוואה ותשואה היה מונע את זה. הרי הפוטנציאל של התשואה וסכום הרווח שקרנות ההשתלמות היו עושות הינו גדול יותר מסכום הריבית והחזר ההלוואה.
שימו לב לדוגמא הבאה שנעשת באמצעות מחשבון ריבית דריבית פשוט ומחשבון הלוואת בלון-
כפי שניתן לראות בטבלה, במידה ויש לנו בקרן השתלמות או פוליסת חיסכון או גמל להשקעה או כל מכשיר נזיל אחר עם סכום לדוגמא של 266,666 אלף ש”ח. נוכל לשעבד את הקופה ולקבל 75% מימון בסכום של 200 אלף ש”ח. במידה והתשואה הממוצעת תהיה 7 אחוז ובמידה והריבית תהיה 5.5 אחוז כל התקופה, ניתן לראות מהו סכום הריבית שנאלץ לשלם ומה הרווח שעומד על כ-60% יותר.
השאלה היותר משמעותית שנדרש להבין בסיטואציה הזאת שלקחתי לדוגמא הינה מה עשינו עם אותם 200 אלף שקל שלקחנו כהלוואה? אז צריך להבין שהתפיסה הכלכלית הנכונה אומרת שניקח הלוואות אך ורק להשקעות שיכולות לצמוח ולהניב לנו רווח ולא לצורכי חתונה, רכב חדש, חופשה או כל מותרה אחרת כי אלה בטוח יובילו לאובדן הכסף. לעומת זאת, אם נשקיע את סכום ההלוואה נוכל להנות מתשואה נוספת מלבד המכשיר הפיננסי שהכסף נלקח בזכותו. שלא תטעו, אבהיר ואגיד שאני ממש לא נגד הנאות החיים ואני בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו וכסף זה באמת אמצעי בלבד ולא המטרה אבל בשורה התחתונה אם לא נלמד להתנהל כלכלית נכון נמצא את עצמנו בלי כסף לשום מותרה ואף במינוס וזה בתוך לא יגרום הנאות לאף אחד.
נכון, 7 שנים עוברות מתישהו ונצבר לנו חוב לא קטן אך יש בפנינו מספר אופציות טובות.
בקיצור, לא חסרות אופציות ומה שצריך להבין זה שהסיכון הוא באמת נמוך.
אז עד כה הסברתי אך ורק את נושא המינוף של מכשיר פיננסי ומדוע לא כדי למשוך את הכספים. עכשיו אני רוצה להסביר את היכולת ליזום מהלך של מינוף כדי להגדיל את ההון שלנו בצורה דרמטית ואפילו על הדרך לרכוש דירה ועדיין לשמור על רמת סיכון בהשקעה יחסית נמוכה.
אז נחזור על המצב. יש לנו קופה עם סכום של כ-266,666 אלף ש”ח או אפילו במידה והכסף יושב בבנק, נוכל להכניס אותה לקופה כזו כמו למשל פוליסת חיסכון. משם לקחנו סכום הלוואה של 200 אלף ש”ח. בהנחה שהיורו הינו 4 שקל, אז מדובר על סכום של 50 אלף יורו. סכום זה מאפשר (נכון לדצמבר 2023) לרכוש למשל דירה בפורטוגל בעלות של 150 אלף יורו כולל כל ההוצאות הנלוות.
איך זה ייתכן? יצרתי המון תכנים בנושא של רכישת דירה בפורטוגל ואפשר ללחוץ כאן ולצפות בהם. אבל בקצרה. בפורטוגל אפשר לקבל 75% משכנתא ולכן בשביל לרכוש דירה של 150 אלף יורו נדרש 25% שזה 37.5 אלף יורו וכמובן יש הוצאות נלוות שלוקחות אותי מקצה לקצה ל-50 אלף יורו. השכירות מדירה שכזו מגיע לאזור ה-6% שזה כ-800 יורו ובניקוי המשכנתא (30 שנה) ומיסוי נשאר לנו בין 300-250 יורו בחודש. כלומר באזור ה-3,000 יורו ולכן ביחס להון העצמי/ההלוואה של 50 אלף יורו אנחנו מקבלים 6% תזרימי בחשבון הבנק שזה נחמד.
ההון והרווח האמיתי בנדל”ן נוצר מעליית ערך ואותו אפקט גדל בצורה דרמטית כאשר עושים מינוף בצורה של משכנתא. בהנחה והדירה עלתה לנו 150 אלף יורו ומחירי הנדל”ן ממשיכים לעלות בפורטו כפי שעלו בעשור האחרון ובכ-7% ממוצע בשנה אז מדובר על עלייה 10,000 יורו בשנה וביחס להון העצמי של שלנו של 50 אלף יורו זה עלייה מידי שנה של 20%! כלומר אנחנו מרוויחים על 50 אלף יורו גם 6 אחוז תזרימי וגם עליית ערך של עוד 20 אחוז. במקביל צריך לקחת בחשבון שהריבית תרד בשלב מסוים והשכירות תעלה גם היא אם השנים. אבל בהסתכלות די שמרנית מדובר סה”כ על מספרים מאד אטרקטיבים.
במקביל צריך לזכור שהמכשיר הפיננסי שלנו עדיין עובד וגם מייצר לנו תשואה ולכן מדובר על מהלך של הגדלת הון שאמנם מרגיש מורכב אם תשימו לב עדיין במחוזות הסיכון היחסית נמוך.
| יורו = 4 שקל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| עלות רכישת דירה בפורטוגל | $ 150,000.00 | |||||
| סכום הכסף שהופקד | ILS 266,666.00 | הון עצמי שנלקח לרכישת דירה בפורטוגל | ILS 200,000.00 | €50,000.00 | ||
| סכום הרווח | ILS 161,541.00 | רווח חודשי משכירות בניוקי הוצאות | ILS 1,000.00 | €250.00 | ||
| סכום הכסף שיש בפועל בחשבון | ILS 428,207.00 | שנתי | ILS 12,000.00 | €3,000.00 | ||
| תשואה מרווחי שכירות שנתי | 6% | 6% | ||||
| רווח משכירות לאחר 7 שנים | ILS 84,000.00 | €21,000.00 | ||||
| סכום עליית השווי של הנכס לפי 5% כל שנה | ILS 30,000.00 | €7,500.00 | ||||
| סה"כ הסכום שנלקח כהלוואה | ILS 200,000.00 | תשואה שנתית מעליית ערך על הון עצמי | 15% | 15% | ||
| סה"כ הריבית 5.5% | ILS 90,936.00 | מחיר הדירה לאחר 7 שנים עליית ערך של 5 % | ILS 844,260.00 | €211,065.00 | ||
| סה"כ הסכום שצריך להחזיר | ILS 290,936.00 | רווח שנשאר לאחר מכירה (לפני מיסוי) | ILS 244,260.00 | €61,065.00 | ||
| רווח אחרי מיסוי | ILS 183,195.00 | €45,798.75 | ||||
| תשואה לאחר מיסוי על הון עצמי | 92% | 92% | ||||
| מחזור הלוואה 0.75% | ILS 321,155.00 | |||||
| סה"כ רווח משכירות ועליית ערך לאחר 7 שנים | ILS 267,195.00 | |||||
| תשואה על ההון העצמי נטו מהדירה | 134% | |||||
כפי שנאמר בהתחלה אין להסתכל על התוכן בעמוד זה כהמלצה ספציפית ואלה ככלי לפתיחת הראש ולהבין את החשיבות של מינוף להגדלת ההון וצמיחה כלכלית. בנוסף צריך להבין שכל הדוגמאות שניתנו היו סביב אותם מספרים שדי פופולריים כאשר מסתכלים על המצב הכלכלי של הציבור הרחב מהניסיון שלי אבל מה שחשוב להבין שאפשר את אותם מהלכים לעשות עם סכומים שונים וגבוהים בהרבה יותר. הרי אפשר להפקיד גם 2 מליון ש”ח בפוליסת חיסכון ומשם לקחת מימון 1.5 מליון, האחוזים שצויינו בטבלה יהיו אותו דבר אבל כמובן שהסכום הכספי יהיה גבוה בהרבה יותר. אני שוב מבהיר וממליץ, כדי להתייעץ עם גורם מקצועי לפני שמבצעים פעולות מהסוג הזה ועדיפות לבעלי מקצוע שמבינים גם בתחום הנדל”ן וגם בתחום הפיננסי והפנסיוני, אין הרבה כאלה למען האמת אבל בגלל שמדובר בסכומים גדולים ובמהלכים שהם טכנית מורכבים אז שווה לאתר אותם. בתור יזם נדל”ן ומתכנן פנסיוני בעל רישיון של רשות ההון והאוצר אני מזמין אותך ליצור עימי קשר בנושאים אלה במידה והתחברת לנושא.
אורי הינו יזם עסקי עם חברות בתחום הנדל”ן, הפיננסים והפינטק. במקביל לעסקיו, אורי מספק ייעוץ עסקי ופיננסי ללקוחות עסקיים ופרטיים רבים כאשר עיקר הייעוץ עוסק בבניית תוכנית אסטרטגית פרקטית להשגת מטרות. אורי פרסם
מספר ספרים מקצועיים בתחום הנדל”ן והפיננסים והינו בוגר היחידה ללוחמה בטרור ובעל תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בביטחון ודיפלומטיה אוניברסיטת תל אביב. בימים אלו אורי מבצע מחקר לדוקטורט.
אורי קוסקאס ביוטיוב |אורי קוסקאס בפייסבוק |אורי קוסקאס בלינקדאין | צ׳ק אפ פיננסי עם אורי מייל: [email protected]
אורי הינו יזם עסקי ובעלים של חברות בתחום הנדל”ן, פיננסים והפינטק.
אורי מספק שירותי ייעוץ בתחום העסקי, הנדל”ן ופיננסים לחברות ואנשים פרטיים
עם התמחות בבניית אסטרטגיית לצמיחה כלכלית ופתרונות מימון.
רוצה ליצור קשר עם אורי לקבל התייעצות בנושא מסוים?
השאר פרטים והוא יחזור אליך בהקדם.
המאמרים הנצפים ביותר:
אני מזמין אותך להרשם לרשימת התפוצה של אורי ולקבל תוכן ששוה המון – בחינם. בלי ספאם ובלי חרטות.
הרשמו עכשיו בטופס למטה, אין צורך בטלפון. מאחל לכם דרך חדשה של צמיחה פיננסית!
אולי אחד החששות הגדולות ביותר לרוכשי נדל”ן בפורטוגל או אפילו למתעניינים הינו נושא חברת הניהול ובצדק! למרות שפורטוגל הינה מדינה יחסית קלה מבחינת עבודה מול
כחלק מהאסטרטגיה להשקעות בשוק ההון, נתח מכובד מהתיק חייב להיות מפוזר ואם כבר מפוזר אז אין יותר מפוזר בשוק ההון ממדדים. אולי אחד המדד הבולטים
שם מפוצץ לכותרת ותנו לי כבר להסיר לכם ספק ולא מדובר באיזה תוכן שיווקי של ”פיצחתי” איזו שיטה ובטח לא מנסה למכור לכם שום דבר
מרבית האנשים אינם מכירים את המונח משקיע כשיר וזאת מהסיבה הפשוטה שהמונח לא רלוונטי למרבית הציבור. אך אם להיות כנים, אין אדם שלא היה רוצה
הידעתם שרוב המיליונרים בעולם הם שכירים? כן, לא אנשים שעשו אקזיט ענק או פיצחו את השיטה של איך להתעשר. פשוט אנשים רגילים שעבדו כל החיים
אז החלטנו שאנחנו רוצים לרכוש דירה בפורטוגל ומצד אחד האלגוריתם של המדיות תפס אותנו והמון חברות משווקות מציעות לנו פרויקטים חדשים בפורטוגל עם מגוון רחב
התחברות ללוח בקרה
1
המציאות עולה על כל דמיון.
האמרה המפורסמת הזאת מהדהדת לי בראש מהיום שאני זוכר את עצמי. תמיד הרגשתי שהדמיון שלי קצת יותר מפותח משל שאר האנשים בעולם. מאז שהייתי ילד קטן, הייתי מבלה שעות בלהסתכל על התקרה או מהחלון, מדמיין עולמות חדשים, עולמות של קסם וכוח, עולמות בהם אין גבול למה שיכול לקרות ושאפילו בסרטים המטורפים ביותר לא מצליחים להתקרב וליצור משהו דומה.
החלומות בלילה השפיעו עליי הכי הרבה. מעולם לא הצלחתי להבדיל בין המציאות לחלום בזמן שישנתי, ובכל פעם שהייתי מצליח לעוף בחלום או להזיז דברים בכוח המחשבה, הייתה לי תחושה של אושר, שסוף סוף יש משהו בעולם הזה שהוא מעבר לעולם שלנו.
זה לא הרגיש לי הגיוני שהמוח מסוגל לייצר את כל זה בעצמו.
בגלל החלומות האלה, תמיד האמנתי שיש איזה שהוא כוח עליון. אני לא איש דתי, זה בטוח, בעיקר בגלל שאני לא מסכים עם איך שהדת טוענת שעלינו להתייחס לאותו כוח עליון. כל מה שקשור לתפילות או לחוקים שעל פיהם, כביכול, עלינו לחיות, הפכו אותי לסקפטי וגרמו לי לחשוב שהדת היא יותר אידיאולוגיה מאשר אמונה, אבל בכל זאת תמיד חיפשתי סימנים.
חשבתי לעצמי שאם אותו כוח עליון אכן נתן לי את החלומות האלה, אז אולי באמת יש לי יעוד כלשהו בחיים, יעוד שהוא מעבר. אולי לחיים שלי אמורה להיות משמעות מיוחדת ושיש לי חלק כלשהו ביקום הזה. לפעמים אני מרגיש כאילו החיים שלי הם מבחן, וברגע שאעבור אותו, אני אבין באמת מה הייעוד שלי בעולם הזה.
אולי לכולם יש את המחשבות האלה, אבל כשהן בתוך הראש שלי, אני מרגיש שיש קשר בין הדמיון שלי לאותו כוח עליון. רמת המציאות של הדמיון שלי מרגישה כל כך מורכבת לפיענוח, עד שלפעמים אני לא מצליח להבין איפה החלום נגמר ואיפה המציאות מתחילה.
למרות שהמחשבות והרגשות האלה קיימים אצלי מהיום שאני זוכר את עצמי, שום דבר לא היה יכול להכין אותי לאירועים שעומדים לקרות.
פרק 1- החיים
ישבנו על הגג. היינו מוקפים בחושך מוחלט, אבל באופק יכולנו לראות כמה ניצוצות של אור, כמו כוכבים, רק על הקרקע. זאת הייתה לבנון. מחר בלילה אנחנו נחצה את הגבול כחלק ממבצע צבאי בשם “אדמה בוערת”.
במהלך החודשים האחרונים עלתה המתיחות בגבול ישראל – לבנון; טילים ורקטות החלו לעוף אל עבר כפרים וערים בצפון ישראל, הרעש החזק של הירי והסכנה המידית פגעו בשגרת החיים וגרמו לתושבים לפחד לצאת מהבתים שלהם. מטרת המבצע “אדמה בוערת” הייתה חיסול תאי הטרור הקטנים שהתמקמו צפונית לגבול, והחזרת השקט לצפון. אם הייתם שואלים את המפקד שלי, הוא היה אומר לכם שמטרת המבצע היא פשוטה: להרוג טרוריסטים, להציל ישראלים ולהשתדל להישאר בחיים בתהליך.
אלון ואני כבר לא היינו חיילים סדירים. בגיל 24, כבר הייתי משוחרר כשלוש שנים מהצבא, אבל כמובן שבזמנים מתוחים כאלה הלוחמים ביחידה שלי נקראים לשרת במילואים. כבר שבוע שאנחנו ממוקמים במוצב שצמוד לגבול בצד שלנו, ושומרים עליו מפני כל ניסיון חדירה או התקפה. עד כה היו לנו מספר היתקלויות עוינות עם טרוריסטים לבנונים שניסו להתגנב מעבר לגבול ולבצע פיגועים. למזלנו, הצלחנו למנוע את הניסיונות האלה די בקלות, כאשר חיל האוויר והשריון עשו את רוב העבודה עבורנו.
נשאר לנו עוד שבוע להישאר במוצב ולשמור על הגבול לפני שנוכל לחזור הביתה. בלילה הזה, ישבנו, אלון ואני, במשמרת על הגג של המפקדה במוצב, ששימש כבסיס התארגנות לפני יציאה לפעילות מעבר לגבול. מהגג יכולנו להשקיף על הגדר.
“אתה יודע מה ממש בא לי עכשיו?” אלון שאל.
“מה?”
“קערת מרק עוף גדולה שאימא שלי מכינה.”
צחקתי, “אתה כזה ילד של אימא. זה כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו עכשיו?”
“מה?” הוא חייך, “דניאל, על מה אתה כבר יכול לחשוב עכשיו?”
רציתי להגיד לו שעל הרבה דברים, אבל במקום זה פשוט אמרתי לו – “אני, האמת, חושב על הבחורה הזאת שהכרתי כשהיינו בחוף בשבוע שעבר. נראה לי שאני אזמין אותה לצאת כשנסיים פה”.
“או, אני בטוח שהיא מכינה אחלה מרק עוף!” אלון צחק.
“יאללה, רק מרק עוף יש לך בראש.”
“על מה עוד אני יכול לחשוב שאנחנו יושבים כאן, קר לנו ואנחנו אוכלים רק אוכל של צבא? אפילו הכלב שלי אוכל יותר ממה שאנחנו מקבלים פה.”
“כן אלון, אבל זאת לא דוגמה טובה, כי הכלב שלך אוכל יותר מרוב האנשים במדינה…” צחקתי.
“האמת שאתה צודק, אבל זה רק בגלל שאני עובד כל הזמן והוא לבד, אז אני רוצה לפנק אותו איכשהו, ואוכל זאת הדרך הכי טובה.”
“אלון, אתה פשוט עובד קשה מדי,” אמרתי. “ידעת שהאריה ישן 20 שעות ביום והוא עדיין מלך הג’ונגל? אם עבודה קשה הייתה המפתח להצלחה, אז החמור היה המלך.”
שנינו צחקנו ואז הייתה דממה.
” ממש הייתי רוצה שנסיים עם המילואים האלה כבר,” אלון אמר והסתכל אל הגבול.
כבר לא היינו אותם חבר’ה צעירים, בני 18, שהתגייסו עם מוטיבציה לשרת. בתקופה ההיא לא ממש הבנו את הסכנות שבמלחמה ומה אנחנו יכולים לאבד. להיפך, היינו מתרגשים ממבצעים כאלה, חיכינו להם, התלהבנו. היינו נחושים מאד להצליח לחסל טרוריסטים, היה בנו מעט מאד פחד ואפילו היינו רבים בינינו מי יפרוץ ראשון וייכנס בדלת אל תוך הלחימה הפוטנציאלית. באותן שלוש שנים היינו עושים כל מה שאמרו לנו, בלי לשאול שאלות ובלי שום היסוס או מחשבות על הסכנות ועל ההשלכות.
היום זה כבר שונה. בשלוש השנים מאז שהשתחררנו טיילנו בעולם, עבדנו, התאהבנו, נשבר לנו הלב והכי חשוב – למדנו שאנחנו לא באמת חסינים כמו שחשבנו.
חייכתי אל אלון, “זאת בסך-הכל עוד הרפתקה אחת שבסוף תוכל להוסיף לביוגרפיה שלך. זה יגמר מהר מאד.”
“דניאל, אני תמיד תוהה איך אתה מצליח לשמור על אופטימיות כל הזמן. אני מבקש ממך לא לעשות שום דבר טיפשי מחר, אני ממש רוצה לחזור הביתה, לחברה שלי, בחתיכה אחת.” אלון אמר ויכולתי לראות פחד בעיניו.
“אתה יודע שאני עושה דברים טיפשים רק שאני לבד,” עניתי, “ואגב, גם אני מחכה בקוצר רוח לחזור אל חברה שלך!” דברי עוררו את תשומת ליבו של אלון.
“אתה מבין, זאת הבעיה אתך, אני סומך עליך עם החיים שלי, אבל בשום אופן לא הייתי סומך עליך עם החברה שלי! לא הייתי משאיר אותך אתה לבד לרגע, שלא תגנוב לי אותה פתאום.”
“אל תדאג אחי,” הנחתי את ידי על כתפו, “אני מבטיח לך שתחזור אליה מהר יותר ממה שאתה חושב, אבל אני לא מבטיח לך שלא אגנוב אותה.”
הרוח הקרה של הלילה החלה לחדור אליי. הנחתי את כפות הידיים על הלחיים שלי על מנת לנסות לחמם את הפנים.
“איך הולך שם למעלה?” שמענו קול קורא לעברנו. הסתכלנו למטה וראינו את מתן ודיויד נועצים בנו מבטים. “מה, אתם בדייט? רוצים שנארגן לכם חדר?” הם צעקו אלינו בציניות.
המשמרת שלנו עמדה להסתיים. היה זה תורם של מתן ודיויד להחליף אותנו ולשמור, ואנחנו סוף סוף יכולנו לקבל כמה שעות של מנוחה לפני שהיום מתחיל.
“נשמח לחדר,” עניתי להם, “אם אפשר גם חדר עם נוף, ואם אתם כבר רושמים הזמנה -תוסיפו מרק עוף לאלון.”
ירדנו מהגג והתקדמנו לכיוון האוהל שלנו. נכנסו אל שקי שינה במטרה להירדם, אבל הקור הקשה עלינו. היינו צריכים לישון קרוב אחד לשני. כשאתה בצבא, במצבים כמו שאנחנו היינו בהם, לישון צמוד לגבר אחר זה לא כזה מפריע לך ברמה האינטימית. חום הגוף של אדם אחר זאת הדרך הכי טובה להתחמם, אז עושים מה שצריך.
מה שכן הפריע לי זה הנחירות שלו. למרות האוכל המגעיל, הקור הנוראי ותנאי השינה הקשים, דווקא די שמחתי לחזור שוב לצוות שלי. משהו בלהיות עם החברים לצוות, גרם לי להרגיש חי יותר. אין שום דרך בעולם שמגבשת אנשים יותר מאשר לשרת ביחד בצבא. המצב הזה, שאתה נלחם לצד אדם אחר ושניכם נמצאים תחת אותה סכנה, מחבר ביניכם ברמה שהיא מעבר לרמה החברית. באותם רגעים אתם הופכים להיות אחים.
בדיוק לפני שעמדתי להירדם, שמעתי צעדים מתקרבים אל עבר פתח האוהל שלנו.
“דניאל?” שמעתי לחישה. זה היה ליאור סיני, המפקד של הצוות שלי. “דניאל, אתה יכול לצאת רגע?”
יצאתי משק השינה שלי, נזהרתי לא להעיר את אלון או את שאר חברי הצוות, ויצאתי החוצה לראות מה ליאור רוצה. ליאור היה המפקד שכולם העריצו, הוא אולי לא היה הבחור הכי חכם או מוכשר בצוות, אבל הוא ללא ספק היה כריזמטי וידע להנהיג. הוא ידע לקבל החלטות, להקשיב לאחרים ולשים את ביטחון הצוות במקום הראשון, תמיד.
“היי, סליחה שאני מפריע לך, אני יודע שבדיוק סיימת את המשמרת שלך,” ליאור אמר, “רציתי לקבל את חוות הדעת שלך לגבי איזה ציוד פריצה אנחנו צריכים לקחת מחר לפעילות, המערכת ההידראולית או חומרי נפץ? אני פשוט רוצה לוודא שהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים שם ולא נתקע”.
“אנחנו נצטרך לפרוץ בצורה מהירה ומלוכלכת,” עניתי לליאור בלי היסוס. “אם נשתמש במערכת ההידראולית לפריצה קרה, זה ייקח יותר מדי זמן. אנחנו חייבים לבחור באופציה המהירה יותר, אז ללא ספק חומרי נפץ”.
“כן, אתה צודק,” הוא אמר, “באמת מזל שיש לי אותך בצוות. כל מפקד צריך שיהיה לו איזה דניאל כמוך.” ליאור נתן טפיחה על השכם והמשיך בדרכו אל האוהל שלו.
היום שלמחרת היה מוקדש כולו להכנת כל מה שאנחנו צריכים לפעילות מעבר לגבול. ארזנו את התיקים, בדקנו שהציוד שלנו עובד, עברנו תדריכים על המבצע ותרגלנו מקרים ותגובות לאירועים שיכולים לקרות לנו שם.
עם רדת החשכה, היינו צריכים לצאת למסע של 8 קילומטרים מעבר לגבול, אל מבנה שהמודיעין שלנו חשד שמכיל אמצעי לחימה. המטרה שלנו הייתה פשוטה – לאתר את המחסן, להשמיד אותו ואת מה שבתוכו ולחזור לישראל כמה שיותר מהר.
בארוחת הערב שקדמה לפעילות, כל הצוות היה די שקט. ישבנו, כל 18 חברי הצוות, ופשוט הסתכלנו איך השמש שוקעת. כשהגיע הזמן, עלינו על ציוד והתחלנו תנועה אל היעד.
אתם תופתעו לגלות באיזו קלות אפשר היה לעבור את הגבול, בלי לעורר תשומת לב מיותרת. אפשר להאמין שדווקא קבוצה כמונו, תהפוך מידית למטרה גלויה, אבל בחושך העבה והשיחים הגבוהים שהקיפו אותנו, יכולנו לנוע די בקלות, בלי שישימו לב אלינו.
אחרי כ-3 שעות הליכה בהתגנבות שקטה, הצלחנו להגיע אל המחסן. המבנה היה נראה שבור, אפור ומלא אבק. כתמים וחלודה קישטו את הקירות שהקיפו את המבנה, והיה נראה כאילו הוא עומד לקרוס בכל רגע. המחשבה הראשונה שלי הייתה שצריך להיות אידיוט מוחלט בשביל לאכסן פה נשקים ואמצעי לחימה אחרים, ואם באמת היו בפנים אמצעים שכאלה, למה המקום כזה מבודד ובלי שמירה בכלל?
“דניאל, אלון, מתן.” ליאור לחש וסימן לנו להגיע אליו. ארבעתנו התקבצנו, מנותקים מהצוות.
“משהו כאן מרגיש לי מאד מוזר,” ליאור אמר בקול הססני. אלון, מתן ואני הנהנו בראשינו והראנו לו שאנחנו אכן מסכימים עם התחושה שלו. “ארבעתנו בלבד נתקדם אל המבנה ונסרוק אותו לפני הצוות, ליתר ביטחון.”
אלון הסתכל אליי וחייך, “דניאל, איך אני תמיד עושה את אותה טעות וממשיך להיות בן הזוג שלך?”
“אתה הקמע שלי,” צחקתי אליו בחזרה, קרצתי לו וסימנתי לו להתקדם אחרי.
שמרנו על גובה נמוך והתחלנו להתקדם, ארבעתנו, אל המבנה. שאר הצוות המתין בסבלנות, בכריעה, בשיחים שהיו מאחורינו. הם חיכו לסימן מאתנו אם להתקדם אלינו. היינו במרחק של 10 מטר מהמבנה, כשלפתע שמענו פיצוץ חזק מאחורינו. מיד לאחר הפיצוץ התחלנו לשמוע ירי. הירי התגבר, באנג, באנג, באנג.
“הירי נורה לכיוון הצוות!” אלון צעק.
ליאור תפס מהר את מכשיר הקשר שלו והחל לדווח על המתקפה. הוא גם ניסה, כמובן, לקבל דיווח מהצוות. “הלו? יורים עלינו! תתפסו מחסה! כולם בסדר?” ליאור נתן לי מבט חטוף וצעק, “מתן, בוא אחרי אל המחסן, נסרוק אותו בזריזות. דניאל ואלון, אתם תמצאו מחסה ואל תזוזו! הצוות יסתדר.”
הסתכלתי על ליאור ומתן כאשר הם החלו להתרחק מאתנו והתקדמו אל תוך המחסן. לאחר מכן הבטתי אל אלון.
“דניאל, אתה הבטחת לי!” אלון צעק. אחרי כמעט 20 שנה של חברות, אלון יכול היה לקרוא אותי יותר טוב מכולם. “אתה הבטחת שלא תעשה משהו טיפשי!”
“אמרתי לך בפירוש שאני אעשה רק אם אני אהיה לבד, ובאמת התכוונתי לזה!” צעקתי תחת רעש הירי החזק, “תישאר פה, אני ארוץ מהר לבדוק שהצוות בסדר.”
אלון התחיל לצעוק לעברי, אבל אני כבר לא הקשבתי בשלב הזה. פשוט יצאתי בריצה בחזרה אל השיחים, במקום בו עזבנו את הצוות, תוך כדי שאני שומע את הירי הרועש ממשיך. הבטתי לאחור וראיתי את אלון כמה מטרים בודדים מאחוריי.
“באמת חשבת שאני אמתין בסבלנות ואתן לך לחזור לבד?” הוא אמר תוך כדי שהוא מצמצם את הפער בנינו, “תגביר את הקצב, אתה רץ לאט מדי!”
הגענו במהירות אל השיחים ותפסנו מחסה מאחורי סככה קטנה שהייתה שם. העברנו את הנצרה של הרובים למצב ירי בודד והתחלנו לירות אל עבר האזור שממנו הגיע הירי. כעבור מספר רגעים הגיע מסוק הגיבוי שליאור הזמין בקשר.
“וואו, זה היה מהיר!” אמרתי לאלון בזמן שאני מחליף מחסנית לנשק, “זהו, הכול יהיה בסדר, אנחנו כבר בחצי הדרך הביתה!”
בקושי הספקתי לסיים את המשפט כאשר טיל בזוקה פגע בסככה ששימשה עבורנו כמחסה. הכול קרה כל-כך מהר, שלא היה לי זמן להגיב. הסככה החלה לקרוס ולהישבר למלא חתיכות שהחלו ליפול עלינו. אחת החתיכות נפלה על ראשי והפילה אותי על הקרקע. לפתע החשכה השתלטה עליי ולא ראיתי כלום. יכולתי לשמוע את אלון צועק, אבל זה נשמע כאילו הוא נמצא במרחק רב ממני.
“דניאל, אתה חייב לקום! הבטחת!”
היה חושך מוחלט. ניסיתי לפקוח את עיניי, אבל לא היה כל הבדל בין אם עיניי היו פקוחות או סגורות. אם הן היו פתוחות או סגורות, בכלל לא הייתי בטוח.
לפתע הרגשתי גל של חום עוטף אותי. האדמה הרגישה רכה, נעימה וחולית, והתחלתי להרגיש מן עקצוץ בגבי. יכולתי לשמוע מן זמזום שמקיף אותי, בא והולך. החשכה נראתה כאילו היא מתחילה להתבהר והרגשתי שאני יכול לנסות שוב לפקוח את עיניי.
הייתי ערום. מולי, יכולתי לראות ים אינסופי, עם מים כל-כך כחולים, שהיה אפשר לחשוב שצוירו באמצעות מכחול. החול הלבן היה נעים, כאילו היה בתולי, ללא מגע ידי אדם. היה זה אחד מאותם מצבים שלא באמת יכולתי לדעת אם אני חולם, או שאני באמת נמצא שם. המוח שלי אמר לי שזה אמיתי ונטיתי להאמין לו.
מצד שני, התחלתי לחשוד שאולי אני מת. בכל מקרה הרגשתי שאני מוכן. מעולם לא הרגשתי כל-כך רגוע, וגם לא ממש היה אכפת לי אם אני חי או מת. זה לא שינה לי באותו רגע. חשתי את השמש מחממת את גופי ובריזה קרה ונעימה עם רסיסים של טיפות מים מהגלים המתנפצים יצרה איזון מושלם. התיישבתי.
מיד לאחר מכן צל גדול היה עליי, השמש הוסתרה. ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בענן, אבל לא היה אפילו ענן אחד בשמיים. הרמתי את מבטי וראיתי אדם מעליי.
הוא לבש רק מגבת סביב מותניו, ממש כמו טיטול. גופו היה רחב וחטוב, כאילו היה מפוסל משיש. שיערו השחור התנופף ברוח, כאילו הוא מאבק את כתפיו.
הרגשתי את מבטו נעוץ בי וניסיתי להבין על פי הבעות הפנים שלו מה כוונותיו, אך זקנו השחור והעבה הסתיר את פניו ולא איפשר לי לראות מי הוא.
“מי אתה?” שאלתי באומץ. תהיתי לעצמי איך האדם הזה הגיע לכאן, לחוף שלי.
“דניאל, אתה תגלה את התשובה לשאלה הזאת בהמשך, אבל בינתיים אנחנו צריכים לנסות להחזיר אותך בחזרה. כרגע, אתה תקוע.” קולו היה עמוק אך עדין, כמו אב המדבר אל ילדו.
“רגע, מה אם אני לא רוצה לחזור בחזרה? מה אם אני רוצה להישאר פה?” הגבתי לו בלי באמת להבין או לחשוב מה זה אומר בכלל.
עיניו של האיש הסתכלו עמוק אל תוכי, והרגשתי שהוא רואה אותי בצורה אחרת מרוב האנשים. הרגשתי שמה שהוא מסתכל עליו הוא לא רק הגוף העירום שלי יושב על החוף.
” מדהים פה, אה?” הוא שאל, “להיות תקוע בין שני עולמות שונים? דניאל, נשארו לך עוד הרבה שנים בעולם החיים.”
לפני שיכולתי לשאול אותו עוד משהו, התחלתי להרגיש כאילו אני נמצא בנפילה חופשית, אבל בהילוך איטי. כבר לא הייתי בחוף המדהים והאיש הזר נעלם. מצאתי את עצמי שוב בחשכה, נופל, עד שלפתע נעצרתי.
עכשיו הרגשתי שקט. לא יכולתי לשמוע כלום, לראות כלום, להרגיש כלום. לאן חזרתי?
אז הבנתי שעיניי סגורות והתחלתי לפקוח אותן לאט-לאט.
אלון היה ממש לידי, ישן על כיסא. הכול היה בהיר מאד, יכולתי להריח את חומרי הסטריליות שבחדר. הידיים שלי הרגישו כבדות בעודי מנסה להרים אותן אל פניי. הראש שלי היה חבוש והרגשתי שהתחבושת הייתה חמה ואפילו לחה קצת. התנועות הקצרות שלי הספיקו בשביל להעיר את אלון, שהחל להזדקף והעלה חיוך של הקלה על פניו.
“איך אתה מרגיש?” הוא שאל.
“אני חושב שאני בסדר,” עניתי תוך כדי שאני שם לב לצינורית האינפוזיה שמחוברת לזרוע שלי, “מה קרה?”
“קיבלת מכה מאד חזקה בראש ואיבדת את ההכרה. המסוק שליאור הזמין הביא אותך לכאן, ואתה פה כבר מספר ימים. כשהרופאים ניתחו אותך אתה מתת להם על שולחן הניתוחים, מוות קליני. אחרי 90 שניות בערך הם הצליחו לגרום ללב שלך לחזור לפעום. הם גם אמרו שאי אפשר לדעת אם יש איזשהו נזק בלתי הפיך והדרך היחידה שלהם לגלות תהיה כשתתעורר.”
הקשבתי לכל מה שאלון סיפר לי ולא יכולתי שלא לחשוב על האיש שפגשתי באותו חוף. זה היה החלום הכי מציאותי שחוויתי בחיי. עם כל מה שאלון סיפר, התחלתי לחשוב שאולי זה היה חלום.
“בוקר טוב ליפהפייה הנרדמת!” מישהו אמר בעודו נכנס אל החדר. הסתכלתי וראיתי את הרופא נכנס אל החדר ומתקדם לעברי. “אני רואה שסוף-סוף התעוררת, דניאל. הבהלת אותנו לא מעט בימים האחרונים. עכשיו בוא נבדוק איך אתה מרגיש. בבקשה תעקוב אחרי העט שלי עם העיניים שלך.”
הדוקטור הזיז את העט שלו מצד לצד, קרוב לפניי, ואז הרחיק אותו. “מעולה!” הוא אמר, “עכשיו בבקשה תזיז את הבהונות שלך.”
אחרי מספר בדיקות נוספות הרופא הגיע למסקנה שאין לי נזק בלתי הפיך כתוצאה מהפציעה ומהמוות הקליני שחוויתי. “אתה בן-אדם בר מזל, דניאל. אתה כנראה תחזור לתפוקה מלאה תוך זמן קצר, ימים בודדים, אני מעריך.” אמר הרופא בעודו רושם הערות בפנקסו. אלון אמר לו תודה ולחץ את ידו, והוא יצא מהחדר.
“אגב, נזכרתי, דניאל, שיש לך המון מזל שאתה נמצא פה עכשיו בבית החולים, כי אני בטוח שליאור ממש רוצה להרוג אותך עכשיו”, אלון אמר, “הוא היה פה אתמול, הוא ממש מודאג, אני אעדכן אותו רשמית שאתה בסדר”.
“מה קרה בסוף בפעילות?” שאלתי, ונזכרתי שלפני שאיבדתי את ההכרה, ליאור והצוות היו תחת מתקפת ירי ממש מחוץ למחסן.
“כולם בסדר גמור,” אלון ענה, “היו כמה מחבלים בודדים שירו עלינו, אבל חיסלנו אותם מהר מאד ואף אחד אחר מהצוות לא נפצע. סרקנו את המחסן מהר וגילינו שבסוף הוא היה בכלל ריק לחלוטין.”
הוקל לי לשמוע ששאר הצוות יצא ללא פגע מהפעילות, אבל התאכזבתי שפספסתי את כל מה שקרה בהמשך. החלטתי פשוט לשנות נושא.
“תשמע אלון, היה לי חלום מטורף,” התחלתי לספר לו את כל מה שחלמתי.
“דניאל, יש לך חלומות הזויים,” הוא אמר והנהן בראשו, “אולי הגיע הזמן שאלך ואתן לך לנוח קצת. אני מקווה באמת שתצא מפה בהקדם האפשרי.”
כשחושבים על זה, החלום לא היה כזה הזוי. להיות בחוף אקזוטי מדהים, לשכב על החול כאשר קרני השמש מאירות עליי ומחממות אותי… בהשוואה לחלומות שלי בדרך כלל, זה היה חלום נורמלי יחסית. משהו בו פשוט הרגיש לי מאד שונה. אולי זה היה בגלל משככי הכאבים שנתנו לי, אני מאד רגיש לתרופות כאלה.
“תודה שבאת, אלון, ושנשארת לוודא שאני בסדר,” אמרתי, “אבל אתה רואה? אמרתי לך שהכול יהיה בסדר בסוף, לא?”
“כן ממש הכול בסדר,” אלון צחק, “רק שבגרסה שלי ל’הכל בסדר’ אתה לא אמור להיות מחוסר הכרה בבית חולים למשך יומיים. בכל מקרה אני זז הביתה להתקלח ולנוח גם כן, אני אבוא לבקר אותך שוב מחר.”
הסתובבתי במיטה וניסיתי למצוא תנוחה טובה יותר במיטה הנוראית של בית החולים. במהרה הצלחתי להירדם, נכנעתי לגוף שלי שהיה תשוש מאד מהפציעה ולא נלחמתי בעייפות שהרגשתי.