הספר ‘כסף בעולם האמיתי’במתנה בחינם! להורדה לחצו >>
במדינת ישראל האפשרות להיות יזמים ואנשי עסקים קוסמת במיוחד לציבור הרחב. אך בעוד שחזון העסק עצמו נוטה להיות ברור, הדרך להגיע אליו קצת פחות ברורה. עוסק מורשה, עוסק פטור, חברה בע”מ, שותפות מוגבלת, כל אלו הן רק חלק מהדוגמאות לתשתיות חוקיות בעלי מאפיינים בירוקרטיים שונים עליהן החזון העסקי צריך לצמוח. אז מה מבדיל בניהם? מה עדיף ולמי זה מתאים?
במדינת ישראל, הקמת עסק חדש מחייבת את מקים או מקימי העסק להתאגד כעסק מוכר מול רשויות המדינה השונות. כמו כן, ההתאגדות תקבע במידה רבה את האופן בו יתנהל העסק החדש מול רשויות המדינה, השותפים העסקיים והלקוחות הפוטנציאליים.
כאמור, קיימים מספר סוגי התאגדויות, כך שהתאגדות לסוג העסק תיעשה על סמך מספר נתונים לרבות רמת ההכנסה של העסק, מיסוי, אחריות משפטית ועוד. בנוסף, גם אם עסק נתון התאגד לעסק מסוים, למשל עוסק פטור, הוא יכול לעבור לצורת התאגדות אחרת בהתאם לצורך פנימי או דרישה חיצונית.
אחרי שהבנו שקיימים סוגי עסקים שונים במדינת ישראל, הגיע הזמן להכיר אותם מקרוב. בפסקאות הבאות נציג בפניכם את סוגי ההתאגדויות השונות, נלמד את המאפיינים הייחודים שלהם, ניגע בהבדלים בניהם ונבין איך בפועל פותחים עסק או חברה במדינת ישראל.
עוסק פטור, המכונה גם עוסק זעיר, היא צורת התאגדות המיועדת לעסקים קטנים בעלי מחזור הכנסות צנוע באופן יחסי. בהתאם לגודל הקטן, עוסק פטור נהנה מהטבות בירוקרטיות ופיננסיות משמעותיות ביחס לסוגי העסקים האחרים. כדי להבין מה זה אומר, ניגש למאפיינים הייחודים של עוסק פטור:
המילה “פטור” ממנה מורכב שם ההתאגדות עוסק פטור מתייחס לפטור מתשלומי מע”מ. כלומר, במידה והחלטתם לפתוח תיק עוסק פטור, תהיו פטורים מתשלומי מע”מ עבור העסקאות שלכם ובהתאם לא תגבו מע”מ מהלקוחות שלכם. כמו כן, עוסקים פטורים לא יכולים להוציא חשבוניות מס ללקוחות שלהם והם צריכים להפיק קבלות. חשוב לציין, אמנם בעלי תיק עוסק פטור לא משלמים מע”מ, אך הם עדיין מחויבים בתשלומי מס וביטוח לאומי בהתאם לרמת ההכנסה שלהם.
הפטור מתשלומי מע”מ הוא פטור משמעותי בעל משמעויות כלכליות רבות. בהתאם, לא כל אחד יכול לפתוח תיק עוסק פטור ולזכות בהטבה הזאת. האפשרות להיות עצמאי עוסק פטור תלויה בשני הגורמים הבאים: מחזור ההכנסות וסוג המקצוע.
כאמור, עצמאים בעלי תיק עוסק פטור נהנים ממספר הטבות ייחודיות המבדילות בין עוסק פטור ובין התאגדויות שונות לעסק. כדי לעשות סדר, ריכזנו עבורכם את היתרונות המרכזיים של עוסק פטור ביחס לסוגי העסקים האחרים:
פטור ממע”מ – עוסקים פטורים זוכים לפטור משתלום מע”מ עבור העסקאות שלהם במסגרת העסק. נכון לשנת 2023, גובה המע”מ עומד על 17% מגובה העסקה, מדובר בסכומים משמעותיים כך שניתן להגיע לחסכון ניכר כתוצאה מהפטור לו זכאים העוסקים הפטורים.
לצד היתרונות וההטבות שצוינו לעיל, קיימים מספר חסרונות מובנים ברישום כעוסק פטור. כדי להבין את התמונה המלאה, כדאי שתכירו גם את המגבלות שההכרה כעוסק פטור טומנת בחובה:
הליך הפתיחה של תיק עוסק פטור הוא די פשוט וידידותי. לשם כך, נדרש הליך קצר מול מע”מ, מס הכנסה והביטוח הלאומי. באופן כללי, ניתן לפתוח עוסק פטור לבד, אך במידה וקיים קושי או מגבלת זמן, כדאי להיוועץ ברואה חשבון או יועץ מס כדי להקל ולהבטיח שהתהליך יבוצע על הצד הטוב ביותר.
עוסק מורשה יהיה עצמאי שמחזור ההכנסות שלו גבוה מההגבלה שנקבעה עבור עוסק פטור, או מי שפועל כעצמאי באחד המקצועות החופשיים. כמו כן, עוסק פטור הוא התאגדות שיש לבצע בעיקר מטעמי התנהלות שקשורה לעולמות מיסוי ומע”מ. כאמור, פטור מתשלומי מע”מ ניתן רק לעוסקים פטורים, אך ישנם מספר מאפיינים של עוסקים מורשים שגם כן מטיבים בהיבט מיסוי.
בגדול, כל אחד יכול להיות עוסק מורשה. בניגוד לעוסק פטור, אין מגבלות מנהליות על פתיחת עוסק מורשה, אך הבחירה בהתאגדות זו צריכה להתכתב עם מחזור ההכנסות הקיים או הפוטנציאלי של העסק, שכן קיימים מחירים להתבססות עסקית כעוסק מורשה.
לעוסק מורשה קיימים מספר מאפיינים ייחודים שמבחינים בינו ובין סוגי העסקים האחרים. לפני שמקימים תיק עוסק מורשה, חשוב להכיר את המאפיינים הללו וכן היתרונות והחסרונות הקשורים בהם:
על אף שישנן הטבות שלא עומדות לזכותם של העוסקים המורשים, ישנם גם יתרונות שכדאי להכיר ולקחת בחשבון:
כאמור, במסגרת התנהלות עסקית כעוסק מורשה נשמטות מספר הטבות וזכויות משמעותיות. כמו כן, עיקר החסרונות הם למעשה היפוך של היתרונות הקשורים בהתנהלות כעוסק פטור:
פתיחת עוסק מורשה מותנית בהתנהלות מול שלושת המשרדים: מס הכנסה, מע”מ והביטוח הלאומי. כמו כן, ההליך כרוך במילוי טפסים, הפקת מסמכים ומספר הליכים בירוקרטיים. בדומה לפתיחת עוסק פטור, ניתן לעשות זאת לבד אך סיוע של גורם מקצועי יקל על התהליך ויפשט אותו עבורכם.
בשונה מעסקים עצמאיים, בהם בעלי העסקים נושאים באחריות הבלעדית לחובות, בחברות האחריות מתחלקת גם בין המחזיקים במניות כך שהאחריות לא נופלת במלואה על “החברה”. ביסודה, הקמת חברה מקלה על מייסדי החברה בהיבט של אחריות פיננסית. במילים אחרות, השיטה של הקמת חברה היא מעין שותפות עסקית בעלת מספר בלתי מוגבל של שותפים. באופן הזה, מיסדי החברה יכולים לפעל באופן הרבה יותר חופשי, לקחת סיכונים הכרחיים ולפתח את החברה בלי לחשוש מהשלכות קשות של כל סיכון.
חברה בע”מ (בערבון מוגבל), היא חברה בה האחריות של בעלי המניות מוגבלת לפי הבנות שהוסכמו מראש. כמו כן, הגבלת האחריות של בעלי המניות יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר הגבלה נפוצה היא הגבלת הערבות עבור השתתפות בחובות של החברה. הרציונל העומד מאחוריי חברה בע”מ הוא יצירת הפרדת אחריות בין החברה עצמה ובין בעלי המניות שלה. באופן הזה, קיימת הגבלת אחריות של בעלי המניות, כך שלא ניתן יהיה לתבוע אותם על סך תשלום שחורג משווי המניות שלהם בחברה. בדרך הזאת, בעלי המניות מוגנים מפני נזקים חסרי פרופורציה, דבר שמעודד אותם להמשיך ולהשקיע בלי לחשוש מהפסדים דרמטיים.
קיימים מספר הבדלים משמעותיים בין עוסק מורשה ובין חברה בע”מ. כדי להבין את ההבדלים המרכזיים, ניגע במספר קטגוריות ונשווה בין עוסק מורשה ולחברה בע”מ:
בחברה בע”מ, בעל השליטה העיקרי הוא זה שיפתח תיק מול מס הכנסה ויגיש דו”ח שנתי. מעבר לכך, החברה כישות היא זאת שניצבת מול רשויות המס בשאר ההקשרים, כך שהאחריות לכך לא נופלת במלואה על מייסד החברה. אצל עוסק פטור, הוא זה שניצב מול רשויות המס השונות והוא שנושא באחריות המלאה בכל הנוגע לכך.
חברה בע”מ מחויבת בתשלום מס חברות וכן בתשלומי מס בחלוקת דיבידנדים. עוסק פטור חייב במס שולי לפי רמת ההכנסה שלו, כך שגובה המס משתנה משנה לשנה בהתאם להכנסה ולגורמים נוספים שיכולים להשפיע על כך.
חברה בע”מ זוכה להטבה בדמות תשלום מס מופחת עבור רווחים המושקעים חזרה בחברה. כלומר, אם החברה בוחרת להשקיע את הרווחים שלה בתוך החברה, ולא להשקיע אותם מחוץ לחברה, לא חייבת במיסוי נוסף. מנגד, עוסק מורשה לא נהנה מהטבה דומה ומשלם מס עבור כל הרווחים שלו בלי קשר למה שהוא בוחר לעשות עם הרווחים.
חברה בע”מ חייבת בשיטת הנהלת חשבונות כפולה. בפועל, המשמעות שנדרשים לכך יותר משאבים, עניין שכרוך בהוצאה כספית גבוהה יותר. באשר לעוסק מורשה, הוא לא חייב בשיטה הזאת וההוצאות שלו בהקשר זה קטנות יותר.
בחברה בע”מ האחריות האישית מצמצמת באופן משמעותי והיא מופנית אל החברה כישות נפרדת. במקרים מסוימים, למשל כאשר ניתנות ערבויות אישיות או כשבית המשפט פוסק כך, בעל העסק עלול להיות חשוף לתביעה. בהקשר זה, עוסק מורשה נושא באחריות המלאה וחשוף לתביעות וחובות. כמו כן, במקרים מסוימים הוצאה לפועל יכולה לגבות מעוסק פטור נכסים שכלל אינם קשורים לעסק שלו.
בין דרישות רבות, חברה בע”מ חייבת להגיש דו”ח מבוקר ומבוסס שנכתב על ידי רואה חשבון. כמו כן, הקמת החברה תצטרך להיות בליווי של עורך דין מוסמך. בהתאם, לכל הדרישות הללו יהיו כרוכות בהוצאה כספית משמעותית. באשר לעוסק מורשה, ההוצאות שלו בהקשר הזה יהיו פחותות באופן ניכר והוא לא יידרש להליכים הללו.
כאמור, קיימים משתנים רבים וכוחות מנוגדים שעליהם צריכה להתבסס ההחלטה באיזו התאגדות עסקית לבחור. לכן, כל מקרה עומד לגופו ואי אפשר לתת קביעה חותכת שתהיה רלוונטית לכל המקרים. באופן כללי, מבחינת כדאיות פיננסיות בעסקים בהם אין סיכון גבוה לתביעות אישיות של בעל העסק, כדאי להישאר עוסק פטור במידה וההכנסות אינן עולות על סכום של כ-40,000 ₪ בחודש. עם זאת, תחת עיסוקים מסוימים ייתכן שגם בהכנסות נמוכות יותר עדיף להקים חברה.
בהגדרה, שותפות היא גוף משפטי במסגרתו שני אנשים או יותר חוברים לשם ניהול עסק, כאשר סכום החברים המקסימלי בשותפות הוא 20. כמו כן, השותפים יכולים לחלק בניהם את הרווחים לפי הסכמות מוקדמות וכן הם חבים את החובות הקשורות בשותפות. בהתאם, קיימת אפשרות למודל של “שותפות מוגבלת”, כך ששותף מוגבל הוא כזה שהאחריות שלו לחובות השותפות מוגבלות בסכום ההשקעה שלו באותה השותפות. למעשה, שותף מוגבל דומה במאפיינים שלו לבעל מניות בחברה בע”מ.
מודל של שותפות מוגבלת עשוי להיות כדאי הן לשותף המוגבל והן לשותף הכללי. באשר לשותף הכללי, שותף מוגבל למעשה מהווה תזרים עבור העסק, כך שהוא יכול לנהל אותו עם יותר משאבים. באשר לשותף המוגבל, השותפות מהווה מעין השקעה עבורו, אך כזאת שבה הוא לא נוטל סיכון שעולה על סכום ההשקעה שלו. עבור אנשים שמזהים פוטנציאל בעסק מסוים, אך לא מעוניינים ליטול סיכון גבוה מידי, שותפות מוגבלת כשותף מוגבל עשויה להות פתרון מצוין.
ברוב המקרים, לשותפות מוגבלת קיימים יתרונות בתחום המיסוי, כך שבחירה במודל של שותפות מוגבלת יכולה להיות עדיפה בהקשר זה. כמו כן, שותפות מוגבלות יכולה להיות גם בין חברות, כך שחברה אחת יכולה להיות שותפה כללית וחברה אחרת, או חברות אחרות, יכולות להיות שותפות מוגבלת.
איך מקימים שותפות מוגבלת?
במסגרת הקמת שותפות מוגבלת, השותפים חייבים להקים הסכם שמעגן את מעמדו של כל שותף במסגרת השותפות, וזאת לפי פקודת השותפויות. כמו כן, הקמת השותפות כרוכה במספר הליכים בירוקרטיים מול הרשויות השונות, לרבות רישום אצל רשם השותפויות.
מדינת ישראל מאפשרת ליזמים ובעלי העסקים השונים מספר אפשרויות התאגדות. כמו כן, לכל התאגדות ישנם מאפיינים ייחודים ותנאים מוגדרים מראש. בהתאם, התאגדות צריכה להתבסס על מאפייניו היבשים של העסק הקיים או העסק הפוטנציאלי. בנוסף, כל התאגדות טומנת בחובה יתרונות וחסרונות, כך שהתאגדות מוצלחת תהיה כזאת שלוקחת בחשבון את כל המשנים הרלוונטיים וממקסמת את המצב. חשוב לזכור, גם אם נבחרה תשתית עסקית, ניתן לשנות אותה ולבצע בה התאמות מחודשות לפי תובנות שעלולות להגיע עם הזמן, בהצלחה!
אורי הינו יזם עסקי עם חברות בתחום הנדל”ן, הפיננסים והפינטק. במקביל לעסקיו, אורי מספק ייעוץ עסקי ופיננסי ללקוחות עסקיים ופרטיים רבים כאשר עיקר הייעוץ עוסק בבניית תוכנית אסטרטגית פרקטית להשגת מטרות. אורי פרסם
מספר ספרים מקצועיים בתחום הנדל”ן והפיננסים והינו בוגר היחידה ללוחמה בטרור ובעל תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בביטחון ודיפלומטיה אוניברסיטת תל אביב. בימים אלו אורי מבצע מחקר לדוקטורט.
אורי קוסקאס ביוטיוב |אורי קוסקאס בפייסבוק |אורי קוסקאס בלינקדאין | צ׳ק אפ פיננסי עם אורי מייל: [email protected]
אורי הינו יזם עסקי ובעלים של חברות בתחום הנדל”ן, פיננסים והפינטק.
אורי מספק שירותי ייעוץ בתחום העסקי, הנדל”ן ופיננסים לחברות ואנשים פרטיים
עם התמחות בבניית אסטרטגיית לצמיחה כלכלית ופתרונות מימון.
רוצה ליצור קשר עם אורי לקבל התייעצות בנושא מסוים?
השאר פרטים והוא יחזור אליך בהקדם.
המאמרים הנצפים ביותר:
אני מזמין אותך להרשם לרשימת התפוצה של אורי ולקבל תוכן ששוה המון – בחינם. בלי ספאם ובלי חרטות.
הרשמו עכשיו בטופס למטה, אין צורך בטלפון. מאחל לכם דרך חדשה של צמיחה פיננסית!
אולי אחד החששות הגדולות ביותר לרוכשי נדל”ן בפורטוגל או אפילו למתעניינים הינו נושא חברת הניהול ובצדק! למרות שפורטוגל הינה מדינה יחסית קלה מבחינת עבודה מול
כחלק מהאסטרטגיה להשקעות בשוק ההון, נתח מכובד מהתיק חייב להיות מפוזר ואם כבר מפוזר אז אין יותר מפוזר בשוק ההון ממדדים. אולי אחד המדד הבולטים
שם מפוצץ לכותרת ותנו לי כבר להסיר לכם ספק ולא מדובר באיזה תוכן שיווקי של ”פיצחתי” איזו שיטה ובטח לא מנסה למכור לכם שום דבר
מרבית האנשים אינם מכירים את המונח משקיע כשיר וזאת מהסיבה הפשוטה שהמונח לא רלוונטי למרבית הציבור. אך אם להיות כנים, אין אדם שלא היה רוצה
הידעתם שרוב המיליונרים בעולם הם שכירים? כן, לא אנשים שעשו אקזיט ענק או פיצחו את השיטה של איך להתעשר. פשוט אנשים רגילים שעבדו כל החיים
אז החלטנו שאנחנו רוצים לרכוש דירה בפורטוגל ומצד אחד האלגוריתם של המדיות תפס אותנו והמון חברות משווקות מציעות לנו פרויקטים חדשים בפורטוגל עם מגוון רחב
התחברות ללוח בקרה
1
המציאות עולה על כל דמיון.
האמרה המפורסמת הזאת מהדהדת לי בראש מהיום שאני זוכר את עצמי. תמיד הרגשתי שהדמיון שלי קצת יותר מפותח משל שאר האנשים בעולם. מאז שהייתי ילד קטן, הייתי מבלה שעות בלהסתכל על התקרה או מהחלון, מדמיין עולמות חדשים, עולמות של קסם וכוח, עולמות בהם אין גבול למה שיכול לקרות ושאפילו בסרטים המטורפים ביותר לא מצליחים להתקרב וליצור משהו דומה.
החלומות בלילה השפיעו עליי הכי הרבה. מעולם לא הצלחתי להבדיל בין המציאות לחלום בזמן שישנתי, ובכל פעם שהייתי מצליח לעוף בחלום או להזיז דברים בכוח המחשבה, הייתה לי תחושה של אושר, שסוף סוף יש משהו בעולם הזה שהוא מעבר לעולם שלנו.
זה לא הרגיש לי הגיוני שהמוח מסוגל לייצר את כל זה בעצמו.
בגלל החלומות האלה, תמיד האמנתי שיש איזה שהוא כוח עליון. אני לא איש דתי, זה בטוח, בעיקר בגלל שאני לא מסכים עם איך שהדת טוענת שעלינו להתייחס לאותו כוח עליון. כל מה שקשור לתפילות או לחוקים שעל פיהם, כביכול, עלינו לחיות, הפכו אותי לסקפטי וגרמו לי לחשוב שהדת היא יותר אידיאולוגיה מאשר אמונה, אבל בכל זאת תמיד חיפשתי סימנים.
חשבתי לעצמי שאם אותו כוח עליון אכן נתן לי את החלומות האלה, אז אולי באמת יש לי יעוד כלשהו בחיים, יעוד שהוא מעבר. אולי לחיים שלי אמורה להיות משמעות מיוחדת ושיש לי חלק כלשהו ביקום הזה. לפעמים אני מרגיש כאילו החיים שלי הם מבחן, וברגע שאעבור אותו, אני אבין באמת מה הייעוד שלי בעולם הזה.
אולי לכולם יש את המחשבות האלה, אבל כשהן בתוך הראש שלי, אני מרגיש שיש קשר בין הדמיון שלי לאותו כוח עליון. רמת המציאות של הדמיון שלי מרגישה כל כך מורכבת לפיענוח, עד שלפעמים אני לא מצליח להבין איפה החלום נגמר ואיפה המציאות מתחילה.
למרות שהמחשבות והרגשות האלה קיימים אצלי מהיום שאני זוכר את עצמי, שום דבר לא היה יכול להכין אותי לאירועים שעומדים לקרות.
פרק 1- החיים
ישבנו על הגג. היינו מוקפים בחושך מוחלט, אבל באופק יכולנו לראות כמה ניצוצות של אור, כמו כוכבים, רק על הקרקע. זאת הייתה לבנון. מחר בלילה אנחנו נחצה את הגבול כחלק ממבצע צבאי בשם “אדמה בוערת”.
במהלך החודשים האחרונים עלתה המתיחות בגבול ישראל – לבנון; טילים ורקטות החלו לעוף אל עבר כפרים וערים בצפון ישראל, הרעש החזק של הירי והסכנה המידית פגעו בשגרת החיים וגרמו לתושבים לפחד לצאת מהבתים שלהם. מטרת המבצע “אדמה בוערת” הייתה חיסול תאי הטרור הקטנים שהתמקמו צפונית לגבול, והחזרת השקט לצפון. אם הייתם שואלים את המפקד שלי, הוא היה אומר לכם שמטרת המבצע היא פשוטה: להרוג טרוריסטים, להציל ישראלים ולהשתדל להישאר בחיים בתהליך.
אלון ואני כבר לא היינו חיילים סדירים. בגיל 24, כבר הייתי משוחרר כשלוש שנים מהצבא, אבל כמובן שבזמנים מתוחים כאלה הלוחמים ביחידה שלי נקראים לשרת במילואים. כבר שבוע שאנחנו ממוקמים במוצב שצמוד לגבול בצד שלנו, ושומרים עליו מפני כל ניסיון חדירה או התקפה. עד כה היו לנו מספר היתקלויות עוינות עם טרוריסטים לבנונים שניסו להתגנב מעבר לגבול ולבצע פיגועים. למזלנו, הצלחנו למנוע את הניסיונות האלה די בקלות, כאשר חיל האוויר והשריון עשו את רוב העבודה עבורנו.
נשאר לנו עוד שבוע להישאר במוצב ולשמור על הגבול לפני שנוכל לחזור הביתה. בלילה הזה, ישבנו, אלון ואני, במשמרת על הגג של המפקדה במוצב, ששימש כבסיס התארגנות לפני יציאה לפעילות מעבר לגבול. מהגג יכולנו להשקיף על הגדר.
“אתה יודע מה ממש בא לי עכשיו?” אלון שאל.
“מה?”
“קערת מרק עוף גדולה שאימא שלי מכינה.”
צחקתי, “אתה כזה ילד של אימא. זה כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו עכשיו?”
“מה?” הוא חייך, “דניאל, על מה אתה כבר יכול לחשוב עכשיו?”
רציתי להגיד לו שעל הרבה דברים, אבל במקום זה פשוט אמרתי לו – “אני, האמת, חושב על הבחורה הזאת שהכרתי כשהיינו בחוף בשבוע שעבר. נראה לי שאני אזמין אותה לצאת כשנסיים פה”.
“או, אני בטוח שהיא מכינה אחלה מרק עוף!” אלון צחק.
“יאללה, רק מרק עוף יש לך בראש.”
“על מה עוד אני יכול לחשוב שאנחנו יושבים כאן, קר לנו ואנחנו אוכלים רק אוכל של צבא? אפילו הכלב שלי אוכל יותר ממה שאנחנו מקבלים פה.”
“כן אלון, אבל זאת לא דוגמה טובה, כי הכלב שלך אוכל יותר מרוב האנשים במדינה…” צחקתי.
“האמת שאתה צודק, אבל זה רק בגלל שאני עובד כל הזמן והוא לבד, אז אני רוצה לפנק אותו איכשהו, ואוכל זאת הדרך הכי טובה.”
“אלון, אתה פשוט עובד קשה מדי,” אמרתי. “ידעת שהאריה ישן 20 שעות ביום והוא עדיין מלך הג’ונגל? אם עבודה קשה הייתה המפתח להצלחה, אז החמור היה המלך.”
שנינו צחקנו ואז הייתה דממה.
” ממש הייתי רוצה שנסיים עם המילואים האלה כבר,” אלון אמר והסתכל אל הגבול.
כבר לא היינו אותם חבר’ה צעירים, בני 18, שהתגייסו עם מוטיבציה לשרת. בתקופה ההיא לא ממש הבנו את הסכנות שבמלחמה ומה אנחנו יכולים לאבד. להיפך, היינו מתרגשים ממבצעים כאלה, חיכינו להם, התלהבנו. היינו נחושים מאד להצליח לחסל טרוריסטים, היה בנו מעט מאד פחד ואפילו היינו רבים בינינו מי יפרוץ ראשון וייכנס בדלת אל תוך הלחימה הפוטנציאלית. באותן שלוש שנים היינו עושים כל מה שאמרו לנו, בלי לשאול שאלות ובלי שום היסוס או מחשבות על הסכנות ועל ההשלכות.
היום זה כבר שונה. בשלוש השנים מאז שהשתחררנו טיילנו בעולם, עבדנו, התאהבנו, נשבר לנו הלב והכי חשוב – למדנו שאנחנו לא באמת חסינים כמו שחשבנו.
חייכתי אל אלון, “זאת בסך-הכל עוד הרפתקה אחת שבסוף תוכל להוסיף לביוגרפיה שלך. זה יגמר מהר מאד.”
“דניאל, אני תמיד תוהה איך אתה מצליח לשמור על אופטימיות כל הזמן. אני מבקש ממך לא לעשות שום דבר טיפשי מחר, אני ממש רוצה לחזור הביתה, לחברה שלי, בחתיכה אחת.” אלון אמר ויכולתי לראות פחד בעיניו.
“אתה יודע שאני עושה דברים טיפשים רק שאני לבד,” עניתי, “ואגב, גם אני מחכה בקוצר רוח לחזור אל חברה שלך!” דברי עוררו את תשומת ליבו של אלון.
“אתה מבין, זאת הבעיה אתך, אני סומך עליך עם החיים שלי, אבל בשום אופן לא הייתי סומך עליך עם החברה שלי! לא הייתי משאיר אותך אתה לבד לרגע, שלא תגנוב לי אותה פתאום.”
“אל תדאג אחי,” הנחתי את ידי על כתפו, “אני מבטיח לך שתחזור אליה מהר יותר ממה שאתה חושב, אבל אני לא מבטיח לך שלא אגנוב אותה.”
הרוח הקרה של הלילה החלה לחדור אליי. הנחתי את כפות הידיים על הלחיים שלי על מנת לנסות לחמם את הפנים.
“איך הולך שם למעלה?” שמענו קול קורא לעברנו. הסתכלנו למטה וראינו את מתן ודיויד נועצים בנו מבטים. “מה, אתם בדייט? רוצים שנארגן לכם חדר?” הם צעקו אלינו בציניות.
המשמרת שלנו עמדה להסתיים. היה זה תורם של מתן ודיויד להחליף אותנו ולשמור, ואנחנו סוף סוף יכולנו לקבל כמה שעות של מנוחה לפני שהיום מתחיל.
“נשמח לחדר,” עניתי להם, “אם אפשר גם חדר עם נוף, ואם אתם כבר רושמים הזמנה -תוסיפו מרק עוף לאלון.”
ירדנו מהגג והתקדמנו לכיוון האוהל שלנו. נכנסו אל שקי שינה במטרה להירדם, אבל הקור הקשה עלינו. היינו צריכים לישון קרוב אחד לשני. כשאתה בצבא, במצבים כמו שאנחנו היינו בהם, לישון צמוד לגבר אחר זה לא כזה מפריע לך ברמה האינטימית. חום הגוף של אדם אחר זאת הדרך הכי טובה להתחמם, אז עושים מה שצריך.
מה שכן הפריע לי זה הנחירות שלו. למרות האוכל המגעיל, הקור הנוראי ותנאי השינה הקשים, דווקא די שמחתי לחזור שוב לצוות שלי. משהו בלהיות עם החברים לצוות, גרם לי להרגיש חי יותר. אין שום דרך בעולם שמגבשת אנשים יותר מאשר לשרת ביחד בצבא. המצב הזה, שאתה נלחם לצד אדם אחר ושניכם נמצאים תחת אותה סכנה, מחבר ביניכם ברמה שהיא מעבר לרמה החברית. באותם רגעים אתם הופכים להיות אחים.
בדיוק לפני שעמדתי להירדם, שמעתי צעדים מתקרבים אל עבר פתח האוהל שלנו.
“דניאל?” שמעתי לחישה. זה היה ליאור סיני, המפקד של הצוות שלי. “דניאל, אתה יכול לצאת רגע?”
יצאתי משק השינה שלי, נזהרתי לא להעיר את אלון או את שאר חברי הצוות, ויצאתי החוצה לראות מה ליאור רוצה. ליאור היה המפקד שכולם העריצו, הוא אולי לא היה הבחור הכי חכם או מוכשר בצוות, אבל הוא ללא ספק היה כריזמטי וידע להנהיג. הוא ידע לקבל החלטות, להקשיב לאחרים ולשים את ביטחון הצוות במקום הראשון, תמיד.
“היי, סליחה שאני מפריע לך, אני יודע שבדיוק סיימת את המשמרת שלך,” ליאור אמר, “רציתי לקבל את חוות הדעת שלך לגבי איזה ציוד פריצה אנחנו צריכים לקחת מחר לפעילות, המערכת ההידראולית או חומרי נפץ? אני פשוט רוצה לוודא שהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים שם ולא נתקע”.
“אנחנו נצטרך לפרוץ בצורה מהירה ומלוכלכת,” עניתי לליאור בלי היסוס. “אם נשתמש במערכת ההידראולית לפריצה קרה, זה ייקח יותר מדי זמן. אנחנו חייבים לבחור באופציה המהירה יותר, אז ללא ספק חומרי נפץ”.
“כן, אתה צודק,” הוא אמר, “באמת מזל שיש לי אותך בצוות. כל מפקד צריך שיהיה לו איזה דניאל כמוך.” ליאור נתן טפיחה על השכם והמשיך בדרכו אל האוהל שלו.
היום שלמחרת היה מוקדש כולו להכנת כל מה שאנחנו צריכים לפעילות מעבר לגבול. ארזנו את התיקים, בדקנו שהציוד שלנו עובד, עברנו תדריכים על המבצע ותרגלנו מקרים ותגובות לאירועים שיכולים לקרות לנו שם.
עם רדת החשכה, היינו צריכים לצאת למסע של 8 קילומטרים מעבר לגבול, אל מבנה שהמודיעין שלנו חשד שמכיל אמצעי לחימה. המטרה שלנו הייתה פשוטה – לאתר את המחסן, להשמיד אותו ואת מה שבתוכו ולחזור לישראל כמה שיותר מהר.
בארוחת הערב שקדמה לפעילות, כל הצוות היה די שקט. ישבנו, כל 18 חברי הצוות, ופשוט הסתכלנו איך השמש שוקעת. כשהגיע הזמן, עלינו על ציוד והתחלנו תנועה אל היעד.
אתם תופתעו לגלות באיזו קלות אפשר היה לעבור את הגבול, בלי לעורר תשומת לב מיותרת. אפשר להאמין שדווקא קבוצה כמונו, תהפוך מידית למטרה גלויה, אבל בחושך העבה והשיחים הגבוהים שהקיפו אותנו, יכולנו לנוע די בקלות, בלי שישימו לב אלינו.
אחרי כ-3 שעות הליכה בהתגנבות שקטה, הצלחנו להגיע אל המחסן. המבנה היה נראה שבור, אפור ומלא אבק. כתמים וחלודה קישטו את הקירות שהקיפו את המבנה, והיה נראה כאילו הוא עומד לקרוס בכל רגע. המחשבה הראשונה שלי הייתה שצריך להיות אידיוט מוחלט בשביל לאכסן פה נשקים ואמצעי לחימה אחרים, ואם באמת היו בפנים אמצעים שכאלה, למה המקום כזה מבודד ובלי שמירה בכלל?
“דניאל, אלון, מתן.” ליאור לחש וסימן לנו להגיע אליו. ארבעתנו התקבצנו, מנותקים מהצוות.
“משהו כאן מרגיש לי מאד מוזר,” ליאור אמר בקול הססני. אלון, מתן ואני הנהנו בראשינו והראנו לו שאנחנו אכן מסכימים עם התחושה שלו. “ארבעתנו בלבד נתקדם אל המבנה ונסרוק אותו לפני הצוות, ליתר ביטחון.”
אלון הסתכל אליי וחייך, “דניאל, איך אני תמיד עושה את אותה טעות וממשיך להיות בן הזוג שלך?”
“אתה הקמע שלי,” צחקתי אליו בחזרה, קרצתי לו וסימנתי לו להתקדם אחרי.
שמרנו על גובה נמוך והתחלנו להתקדם, ארבעתנו, אל המבנה. שאר הצוות המתין בסבלנות, בכריעה, בשיחים שהיו מאחורינו. הם חיכו לסימן מאתנו אם להתקדם אלינו. היינו במרחק של 10 מטר מהמבנה, כשלפתע שמענו פיצוץ חזק מאחורינו. מיד לאחר הפיצוץ התחלנו לשמוע ירי. הירי התגבר, באנג, באנג, באנג.
“הירי נורה לכיוון הצוות!” אלון צעק.
ליאור תפס מהר את מכשיר הקשר שלו והחל לדווח על המתקפה. הוא גם ניסה, כמובן, לקבל דיווח מהצוות. “הלו? יורים עלינו! תתפסו מחסה! כולם בסדר?” ליאור נתן לי מבט חטוף וצעק, “מתן, בוא אחרי אל המחסן, נסרוק אותו בזריזות. דניאל ואלון, אתם תמצאו מחסה ואל תזוזו! הצוות יסתדר.”
הסתכלתי על ליאור ומתן כאשר הם החלו להתרחק מאתנו והתקדמו אל תוך המחסן. לאחר מכן הבטתי אל אלון.
“דניאל, אתה הבטחת לי!” אלון צעק. אחרי כמעט 20 שנה של חברות, אלון יכול היה לקרוא אותי יותר טוב מכולם. “אתה הבטחת שלא תעשה משהו טיפשי!”
“אמרתי לך בפירוש שאני אעשה רק אם אני אהיה לבד, ובאמת התכוונתי לזה!” צעקתי תחת רעש הירי החזק, “תישאר פה, אני ארוץ מהר לבדוק שהצוות בסדר.”
אלון התחיל לצעוק לעברי, אבל אני כבר לא הקשבתי בשלב הזה. פשוט יצאתי בריצה בחזרה אל השיחים, במקום בו עזבנו את הצוות, תוך כדי שאני שומע את הירי הרועש ממשיך. הבטתי לאחור וראיתי את אלון כמה מטרים בודדים מאחוריי.
“באמת חשבת שאני אמתין בסבלנות ואתן לך לחזור לבד?” הוא אמר תוך כדי שהוא מצמצם את הפער בנינו, “תגביר את הקצב, אתה רץ לאט מדי!”
הגענו במהירות אל השיחים ותפסנו מחסה מאחורי סככה קטנה שהייתה שם. העברנו את הנצרה של הרובים למצב ירי בודד והתחלנו לירות אל עבר האזור שממנו הגיע הירי. כעבור מספר רגעים הגיע מסוק הגיבוי שליאור הזמין בקשר.
“וואו, זה היה מהיר!” אמרתי לאלון בזמן שאני מחליף מחסנית לנשק, “זהו, הכול יהיה בסדר, אנחנו כבר בחצי הדרך הביתה!”
בקושי הספקתי לסיים את המשפט כאשר טיל בזוקה פגע בסככה ששימשה עבורנו כמחסה. הכול קרה כל-כך מהר, שלא היה לי זמן להגיב. הסככה החלה לקרוס ולהישבר למלא חתיכות שהחלו ליפול עלינו. אחת החתיכות נפלה על ראשי והפילה אותי על הקרקע. לפתע החשכה השתלטה עליי ולא ראיתי כלום. יכולתי לשמוע את אלון צועק, אבל זה נשמע כאילו הוא נמצא במרחק רב ממני.
“דניאל, אתה חייב לקום! הבטחת!”
היה חושך מוחלט. ניסיתי לפקוח את עיניי, אבל לא היה כל הבדל בין אם עיניי היו פקוחות או סגורות. אם הן היו פתוחות או סגורות, בכלל לא הייתי בטוח.
לפתע הרגשתי גל של חום עוטף אותי. האדמה הרגישה רכה, נעימה וחולית, והתחלתי להרגיש מן עקצוץ בגבי. יכולתי לשמוע מן זמזום שמקיף אותי, בא והולך. החשכה נראתה כאילו היא מתחילה להתבהר והרגשתי שאני יכול לנסות שוב לפקוח את עיניי.
הייתי ערום. מולי, יכולתי לראות ים אינסופי, עם מים כל-כך כחולים, שהיה אפשר לחשוב שצוירו באמצעות מכחול. החול הלבן היה נעים, כאילו היה בתולי, ללא מגע ידי אדם. היה זה אחד מאותם מצבים שלא באמת יכולתי לדעת אם אני חולם, או שאני באמת נמצא שם. המוח שלי אמר לי שזה אמיתי ונטיתי להאמין לו.
מצד שני, התחלתי לחשוד שאולי אני מת. בכל מקרה הרגשתי שאני מוכן. מעולם לא הרגשתי כל-כך רגוע, וגם לא ממש היה אכפת לי אם אני חי או מת. זה לא שינה לי באותו רגע. חשתי את השמש מחממת את גופי ובריזה קרה ונעימה עם רסיסים של טיפות מים מהגלים המתנפצים יצרה איזון מושלם. התיישבתי.
מיד לאחר מכן צל גדול היה עליי, השמש הוסתרה. ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בענן, אבל לא היה אפילו ענן אחד בשמיים. הרמתי את מבטי וראיתי אדם מעליי.
הוא לבש רק מגבת סביב מותניו, ממש כמו טיטול. גופו היה רחב וחטוב, כאילו היה מפוסל משיש. שיערו השחור התנופף ברוח, כאילו הוא מאבק את כתפיו.
הרגשתי את מבטו נעוץ בי וניסיתי להבין על פי הבעות הפנים שלו מה כוונותיו, אך זקנו השחור והעבה הסתיר את פניו ולא איפשר לי לראות מי הוא.
“מי אתה?” שאלתי באומץ. תהיתי לעצמי איך האדם הזה הגיע לכאן, לחוף שלי.
“דניאל, אתה תגלה את התשובה לשאלה הזאת בהמשך, אבל בינתיים אנחנו צריכים לנסות להחזיר אותך בחזרה. כרגע, אתה תקוע.” קולו היה עמוק אך עדין, כמו אב המדבר אל ילדו.
“רגע, מה אם אני לא רוצה לחזור בחזרה? מה אם אני רוצה להישאר פה?” הגבתי לו בלי באמת להבין או לחשוב מה זה אומר בכלל.
עיניו של האיש הסתכלו עמוק אל תוכי, והרגשתי שהוא רואה אותי בצורה אחרת מרוב האנשים. הרגשתי שמה שהוא מסתכל עליו הוא לא רק הגוף העירום שלי יושב על החוף.
” מדהים פה, אה?” הוא שאל, “להיות תקוע בין שני עולמות שונים? דניאל, נשארו לך עוד הרבה שנים בעולם החיים.”
לפני שיכולתי לשאול אותו עוד משהו, התחלתי להרגיש כאילו אני נמצא בנפילה חופשית, אבל בהילוך איטי. כבר לא הייתי בחוף המדהים והאיש הזר נעלם. מצאתי את עצמי שוב בחשכה, נופל, עד שלפתע נעצרתי.
עכשיו הרגשתי שקט. לא יכולתי לשמוע כלום, לראות כלום, להרגיש כלום. לאן חזרתי?
אז הבנתי שעיניי סגורות והתחלתי לפקוח אותן לאט-לאט.
אלון היה ממש לידי, ישן על כיסא. הכול היה בהיר מאד, יכולתי להריח את חומרי הסטריליות שבחדר. הידיים שלי הרגישו כבדות בעודי מנסה להרים אותן אל פניי. הראש שלי היה חבוש והרגשתי שהתחבושת הייתה חמה ואפילו לחה קצת. התנועות הקצרות שלי הספיקו בשביל להעיר את אלון, שהחל להזדקף והעלה חיוך של הקלה על פניו.
“איך אתה מרגיש?” הוא שאל.
“אני חושב שאני בסדר,” עניתי תוך כדי שאני שם לב לצינורית האינפוזיה שמחוברת לזרוע שלי, “מה קרה?”
“קיבלת מכה מאד חזקה בראש ואיבדת את ההכרה. המסוק שליאור הזמין הביא אותך לכאן, ואתה פה כבר מספר ימים. כשהרופאים ניתחו אותך אתה מתת להם על שולחן הניתוחים, מוות קליני. אחרי 90 שניות בערך הם הצליחו לגרום ללב שלך לחזור לפעום. הם גם אמרו שאי אפשר לדעת אם יש איזשהו נזק בלתי הפיך והדרך היחידה שלהם לגלות תהיה כשתתעורר.”
הקשבתי לכל מה שאלון סיפר לי ולא יכולתי שלא לחשוב על האיש שפגשתי באותו חוף. זה היה החלום הכי מציאותי שחוויתי בחיי. עם כל מה שאלון סיפר, התחלתי לחשוב שאולי זה היה חלום.
“בוקר טוב ליפהפייה הנרדמת!” מישהו אמר בעודו נכנס אל החדר. הסתכלתי וראיתי את הרופא נכנס אל החדר ומתקדם לעברי. “אני רואה שסוף-סוף התעוררת, דניאל. הבהלת אותנו לא מעט בימים האחרונים. עכשיו בוא נבדוק איך אתה מרגיש. בבקשה תעקוב אחרי העט שלי עם העיניים שלך.”
הדוקטור הזיז את העט שלו מצד לצד, קרוב לפניי, ואז הרחיק אותו. “מעולה!” הוא אמר, “עכשיו בבקשה תזיז את הבהונות שלך.”
אחרי מספר בדיקות נוספות הרופא הגיע למסקנה שאין לי נזק בלתי הפיך כתוצאה מהפציעה ומהמוות הקליני שחוויתי. “אתה בן-אדם בר מזל, דניאל. אתה כנראה תחזור לתפוקה מלאה תוך זמן קצר, ימים בודדים, אני מעריך.” אמר הרופא בעודו רושם הערות בפנקסו. אלון אמר לו תודה ולחץ את ידו, והוא יצא מהחדר.
“אגב, נזכרתי, דניאל, שיש לך המון מזל שאתה נמצא פה עכשיו בבית החולים, כי אני בטוח שליאור ממש רוצה להרוג אותך עכשיו”, אלון אמר, “הוא היה פה אתמול, הוא ממש מודאג, אני אעדכן אותו רשמית שאתה בסדר”.
“מה קרה בסוף בפעילות?” שאלתי, ונזכרתי שלפני שאיבדתי את ההכרה, ליאור והצוות היו תחת מתקפת ירי ממש מחוץ למחסן.
“כולם בסדר גמור,” אלון ענה, “היו כמה מחבלים בודדים שירו עלינו, אבל חיסלנו אותם מהר מאד ואף אחד אחר מהצוות לא נפצע. סרקנו את המחסן מהר וגילינו שבסוף הוא היה בכלל ריק לחלוטין.”
הוקל לי לשמוע ששאר הצוות יצא ללא פגע מהפעילות, אבל התאכזבתי שפספסתי את כל מה שקרה בהמשך. החלטתי פשוט לשנות נושא.
“תשמע אלון, היה לי חלום מטורף,” התחלתי לספר לו את כל מה שחלמתי.
“דניאל, יש לך חלומות הזויים,” הוא אמר והנהן בראשו, “אולי הגיע הזמן שאלך ואתן לך לנוח קצת. אני מקווה באמת שתצא מפה בהקדם האפשרי.”
כשחושבים על זה, החלום לא היה כזה הזוי. להיות בחוף אקזוטי מדהים, לשכב על החול כאשר קרני השמש מאירות עליי ומחממות אותי… בהשוואה לחלומות שלי בדרך כלל, זה היה חלום נורמלי יחסית. משהו בו פשוט הרגיש לי מאד שונה. אולי זה היה בגלל משככי הכאבים שנתנו לי, אני מאד רגיש לתרופות כאלה.
“תודה שבאת, אלון, ושנשארת לוודא שאני בסדר,” אמרתי, “אבל אתה רואה? אמרתי לך שהכול יהיה בסדר בסוף, לא?”
“כן ממש הכול בסדר,” אלון צחק, “רק שבגרסה שלי ל’הכל בסדר’ אתה לא אמור להיות מחוסר הכרה בבית חולים למשך יומיים. בכל מקרה אני זז הביתה להתקלח ולנוח גם כן, אני אבוא לבקר אותך שוב מחר.”
הסתובבתי במיטה וניסיתי למצוא תנוחה טובה יותר במיטה הנוראית של בית החולים. במהרה הצלחתי להירדם, נכנעתי לגוף שלי שהיה תשוש מאד מהפציעה ולא נלחמתי בעייפות שהרגשתי.