תכנון פרישה

מרבית האנשים בעולם מאמינים שבגלל שגיל הפרישה הוא בעוד עשרות שנים ולא יודעים מה יוליד המחר, אין באמת צורך לעשות תכנון פרישה עד לרגע הפרישה עצמו. אבל לצערי מה שקורה זה שהם פשוט מתעוררים בגיל הפרישה ואז כבר מאוחר מידי למקסם את איכות החיים שיכולה להיות מבחינה פיננסית.  לכן ראשית חייבים להבין את החשיבות של תכנון פרישה כחלק מתכנון הוליסטי שבו צריכים להגדיר מטרה ברורה לאיך נרצה שהפנסיה שלנו תראה ומסלול ברור לאיך להגיע לשם.

 

כבר בשלב ראשוני חשוב לי להבהיר שתכנון פרישה לפי דעתי הינו מורכב ביותר וזאת מכיוון שמכיל הרבה מאד סוגים של פנסיות ורפורמות שונות שקרו עם השנים, ישנם מודלים רבים של קצבה פנסיונית ויש את החלק של קיבוע זכויות ועניין המיסוי שצריך לקחת בחשבון. ולכן מעטים האנשים במדינת ישראל שבאמת יודעים לייעץ, ללוות ולתת שירות איכותי ואחראי בנושא הזה.

מה זה תכנון פרישה?

תכנון פרישה הינו בעצם בדיקה המתבצעת על ידי 4 שלבים עיקריים:

  1. צ’ק אפ פיננסי מלא שבעצם בוחן לעומק את כלל המוצרים הפנסיוניים והפיננסים שיש ללקוח ובנוסף, בודק גם את המצב הפיננסי וההתנהלות הכלכלית השוטפת של הלקוח ובת או בן זוגו במובנים של היקפי הוצאות והכנסות. מה מצב החובות בהלוואת והאם קיימת משכנתא. בנוסף לוקחים בחשבון ובוחנים גם אלו נכסי נדל”ן בארץ או בחו”ל והשקעות נוספות ייתכן ויש ללקוח. מטרת שלב זה הינו להגדיר את הרכב ההון של הלקוח ולפי זה בעצם להתחיל לבנות את התכנון.
  1. הגדרת המטרות ותמהיל הקצבה שתתאים לצרכיו של הלקוח מבחינת הצורך החודשית או הוני של משיכת הכסף. במילים פשוטות, איך מבחינה תזרימית נרצה שהפנסיה שלנו תראה.
  1. תכנון פרישה ובניית תמהיל פרישה שמתאים לצרכים ולמטרות שהגדרנו לעצמנו בסעיף הקודם. התכנון יכלול את כלל מרכיבי הפנסיה והמוצרים הפיננסים השונים כמו למשל קרנות השתלמות וקופות גמל והשאיפה היא גם להשיג את המטרה התזרימית וגם מיקסום התנאים והזכויות שלו זכאי הלקוח מבחינת מיסוי וקיבוע זכויות כמו למשל תיקון 190, גמל להשקעה ואפילו לפי תיקון 125 בפוליסת חיסכון.
  1. הגשת כל המסמכים הנדרשים לחברת הביטוח הרלוונטית ובעצם דרישת הקצבה. זהו גם חלק חשוב שלפי דעתי דורש ליווי וזאת מכיוון שיש צורך לוודא פעם אחת נוספת את תקינות המסמכים וכמובן שהן נקלטו כראוי אצל חברות הביטוח. התהליך של אישור המסמכים ותחילת קבלת הקצבה יכול לקחת חודשים ספורים אבל אל חשש, בתיאוריה, ביום הגשת מועד המסמכים זהו יום שממנו צריך בפועל לקבל את הקצבה ולכן בחלק מין המקרים ותלוי כמובן במודל הקצבה, נקבל את הכסף רטרו מהיום שבו הוגשו המסמכים. 

מתי צריך לעשות תכנון פרישה?

התשובה הפשוטה והנכונה ביותר היא כמה שיותר מוקדם! לא מוגזם יהיה להגיד שגם בגיל 30 זה לא יהיה מוקדם מידי. הסיבה לכך היא פשוטה מאד, בזכות האפקט של הריבית דריבית, בשנות ה-20 ואפילו ה-30 מספיקים השקעות של מאות שקלים בחודש כדי להגיע להון של יותר ממיליון ש”ח, ככל שהגיל עולה נדרשים סכומים גדולים של השקעה על מנת לצבור את ההון הנדרש כדי לחיות באיכות חיים גבוהה בפנסיה.

ובכל זאת, מתי בפועל נדרשים לעבור את תהליך ייעוץ פרישה שכולל את ניתוח המרכיבים הפנסיוניים והפיננסים של המוצרים שצברנו עם הקיבוע זכויות ותכנון המס? אז התשובה היא שמעבר לזה שצריך לפחות אחת לשנה לבצע את הצ’ק אפ הפיננסי צריך להתחיל את תהליך הפרישה לפחות שנה- שנתיים לפני שמתכוונים לפרוש. הסיבה לכך שיש צורך לארגן לא מעט ניירת ולבנות את התמהיל הנכון ובמידה לצפות בעיות שיהיה מספיק זמן לפתור אותן.

במידה וישנה אפשרות ‘לפנסיה מוקדמת’ או ‘פרישה מרצון’ זה קריטי לפני שחותמים על הסכם הקשור לאפשרויות האלה עם המעסיק לקבל גם ייעוץ תכנון פרישה וגם ייעוץ משפטי כדי להבין את ההשלכות של פעולות אלה ביחס להסכם העבודה שלנו הקיים ושלא יפגעו לנו הזכויות.

תזמון מועד הפרישה

חשוב להבהיר, ישנה חשיבות בתכנון פרישה גם למועד עזיבת מקום העבודה. הכוונה הינה לתאריך שבו החלטנו לעזוב את מקום העבודה וזאת מכיוון שאם אנחנו מפסיקים לעבוד לפני ה-30 לספטמבר אז בעצם שנת המס שלפיה יחושבו המענקים היא הנוכחית ואז בעצם מסתכלים על כלל ההכנסה שהייתה באותה שנה וזה כמובן סכום לא מבוטל ולפי זה נבחן המס השולי. אם עוזבים לאחר ה-30 לספטמבר אז החישוב נעשה לפי השנה שמגיע לאחר מכן ובגלל שבשנה שלאחר מכן אנחנו לא נעבוד, אז גם המס השולי יכול להיות נמוך בצורה משמעותית ולכן יש לקחת בחשבון את התאריך המדויק שבו נרצה לפרוש/לעזוב את העבודה. כמובן שיכול להיות שזה לא רלוונטי בכלל מבחינת גובה המס השולי ביחס להכנסות אבל חשוב להכיר את הנתון וחשוב לבדוק אותו.

אופן עזיבת העבודה בפרישה

חשוב להבין שבדיוק כמו למועד הפרישה גם לאופן הפרישה יכולה להיות השפעה ישירה על תגמולי הפרישה שלכם והתכנון הפיננסי. כלומר ישנו הבדל מהותי ביום התפטרות או פיטורין וכמובן הניסוח ומה היה כתוב בדיוק במכתב הפסקת העסקה שניתן מהמעסיק. האלמנט העיקרי אשר מושפע מכך הינו הזכאות לדמי אבטלה. ועל מנת לוודא שלא יפגעו הזכויות שלך לדמי אבטלה בתקופות מעבר ושלא ינכו לך סכומים כלשהם ביטוח לאומי וכדומה, יש צורך בהתייעצות ותכנון גם כן. 

עם מי עושים תכנון פרישה?

תכנון פרישה נעשה על ידי סוכן פנסיוני אשר עבר התמחות נוספת והכשרה בכל הנושא של תכנון פרישה. הרבה סוכנים יקחו על עצמם לעשות גם בלי הכשרה אבל לצערי ההכשרה וההתמחות ממש לא מספיקים כדי להתמקצע בתחום והדרך היחידה להתמקצע היא באמת לצבור המון ניסיון בתחום ורק לאחר שנצבר מספיק ניסיון והסוכן נחשף למקרים רבים של תכנוני פרישה, הוא יכול לקחת על עצמו את האחריות הכבדה של ביצוע תכנון פרישה ומיסוי.

אלו מסמכים צריך להכין כאשר עושים תכנון פרישה?

ראשית כפי שהוסבר, בכל הקשור לצ’ק אפ פיננסי צריך את כל הנתונים על מצב הקופות גמל, השתלמות, פנסיה וכדומה. את כל אלה הסוכן יכול להשיג בעצמו דרך המסלקה הפנסיונית בקלות אז אין חשש. את נתוני התזרים המשפחתי של הכנסות הוצאות, חובות צריך להכין בצורה מסודר באמצעות אקסל ואפילו מעולה להכין כבר נתוני חשבון בנק ודו”ח סילוק יתרות משכנתא עם יש משכנתא בכלל. עד כה החלק הפשוט.

צילום תעודת זהות +ספח של הפורש ושל בן או בת זוגו.

אישור ניהול חשבון  או צילום צ’ק מבוטל

הסכם העסקה עם מקום העבודה הנוכחי שעליו חתמתם עם תחילת העבודה. במידה ולא מוצאים צריך לבקש ממקום העבודה שיספק אותו והוא מחויב לעשות זאת. במידה ולא היה הסכם העסקה (סביר להניח שאם מקום העבודה פעל כחוק אז יש) אז צריך לדווח על כך . 

תלושי שכר וזאת מכיוון שנרצה להבין כמה דמי הבראה וימי חופשה זכאים להם ועוד פיצויים או מענקים להם אולי זכאים. 

מעבר לכך, נדרשים מסמכים נוספים כגון טפסי 161 מכל המעסיקים הקודמים ואפילו אישורי פקיד שומה לגבי אותן תקופות העסקה וזה בשביל לבצע את ”קיבוע זכויות” כפי שהוזכר שמטרתו לוודא שבמידה ויש פטור או הנחות מס כלשהן על הקצבה או ההון שמגיע.

במידה ויש הסכם פרישה מוקדמת או בכלל הסכם פרישה רגיל שקיבלתם ממקום העסקה שלכם כפי שצויין צריך להכין גם כן וכמובן שטרם החתימה עליו!

האם זה מאוחר מידי לעשות תכנון פרישה לאחר שיצאנו לפניסה?

זאת שאלה מאד מורכבת והסיבה לכך שברוב המקרים לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור וברגע שהוגשו מסמכי הבקשה לקצבה בהתאם לכל מה שהוזכר מוקדם יותר, אז בעצם חתמנו על הסכם עם חברת הביטוח וקשה מאד לפתוח מחדש את ההסכם. אבל, תמיד יש מקום לנסות וסיכוי שנצליח לשנות את צורת קבלת הקצבה או המסלול פרישה. בנוסף, יש את כל נושא הכסף הפנוי, המכשירים הפיננסיים הנזילים כמו השתלמות, פוליסת חיסכון ונכסי נדל”ן שבעזרת כל אלה יהיה ניתן לתכנן אסטרטגיה גם להגדלת התזרים החודשי וגם להגדלת ההון. יש גם לקחת בחשבון כמובן את כל נושא המיסוי והתכנון הבן דורי שמדבר על ירושות בצורה חכמה.

כמה עולה לעשות תכנון פרישה?

בגדול עלות של יועץ תכנון פרישה בממוצע נע בין 4,000 ש”ח-7,000 ש”ח. אבל ישנם המון גופים וסוכנים פנסיוניים שישמחו לעשות את תכנון הפרישה בחינם וזאת מכיוון שיש סבירות גבוהה שהם יקבלו את הניהול של שאר המוצרים ההונים של הלקוח כמו למשל הקרן השתלמות או גמל להשקעה או פוליסת חיסכון.

טבלת גיל הפרישה לנשים:
גילעד תאריך לידהמתאריך לידה
62דצמ-1959מאי-1947
62 ו-4 חודשיםדצמ-1960ינו-1960
62 ו-8 חודשיםדצמ- 1961ינו-1961
63דצמ- 1962ינו-1962
63 ו-3 חודשיםדצמ- 1963ינו-1963
63 ו-6 חודשיםדצמ- 1964ינו-1964
63 ו-9 חודשיםדצמ- 1965ינו-1965
64דצמ- 1966ינו-1966
64 ו-3 חודשיםדצמ- 1967ינו-1967
64 ו-6 חודשיםדצמ- 1968ינו-1968
64 ו-9 חודשיםדצמ- 1969ינו-1969
65והלאהדצמ- 1970
טבלת גיל הפרישה לגברים:
גל זכאות לפרישהתאריך לידה
65עד מרץ 1939
65 שנים ו-4 חודשיםאפריל 1939-אוגוסט 1939
65 שנים ו-8 חודשיםספטמבר 1939 עד אפריל 1940
66 שניםמאי 1940 עד דצמבר 1940
66 שנים ו-4 חודשיםינאור 1940 עד אוגוסט 1941
66 שנים ו-8 חודשיםספטמבר 1941 עד אפריל 1942
67מאי 1942 והלאה

תכנון פרישה הינו תהליך שכל מטרתו הינה תכנון פיננסי חכם שבעזרתו נמקסם את הזכויות שלנו ונתכונן בצורה פרקטית לשלב הפרישה. תכנון פרישה כולל 4 שלבים כאשר השלב הראשון הינו בדיקת צ’ק אפ מלא של הרכב ההון והמצב הקיים השלב השני הינו תכנון הבנת הצרכים והמטרות של הלקוח והשלב השלישי הינו בניית אסטרטגיה לתכנון פיננסי חכם שיעמוד בצרכים ובמטרות של הלקוח. השלב הרביעי הינו הכנת כל המסמכים הנדרשים לקבלת הקצבה והגשתן לחברות הביטוח וכמובן לספק ליווי ופיקוח שהכל נעשה כשורה.

התשובה הפשוטה והנכונה ביותר הינה כמה שיותר מוקדם על מנת ליהנות מאפקט הריבית דריבית ולהתכונן טוב לכך שיהיה לנו רמת חיים ואיכות גבוהה בגיל הפרישה. השלב הכי קריטי ואפילו הכרחי לעשות תכנון פרישה הינו בשנתיים שלפני תאריך הפרישה המשוער.

תכנון פרישה נעשה אך ורק על ידי סוכן פנסיוני מוסמך בעל רישיון שעבר השלמה בתחום התכנון פרישה ויש עדיפות כמובן לסוכן בעל ניסיון רב ככל האפשר בתחום זה.

צילומי תעודת זהות וספח של שני בני הזוג, הסכמי העסקה מהמעסיק הנוכחי , טפסי 161 מכל המעסיקים שהיו לנו, אישור ניהול חשבון או צילום צ’ק, תלושי שכר, מסלקת פנסיונית ומסמכים נוספים ייתכן יהיה להן צורך בהתאם לרמת התכנון הפיננסי שלה אנחנו צריכים.

תמיד יש מקום לנסות וסיכוי שנצליח לשנות את צורת קבלת הקצבה או המסלול פרישה. בנוסף, יש את כל נושא הכסף הפנוי, המכשירים הפיננסיים הנזילים כמו השתלמות, פוליסת חיסכון ונכסי נדל”ן שבעזרת כל אלה יהיה ניתן לתכנן אסטרטגיה גם להגדלת התזרים החודשי וגם להגדלת ההון. יש גם לקחת בחשבון כמובן את כל נושא המיסוי והתכנון הבן דורי שמדבר על ירושות בצורה חכמה.

בגדול עלות של יועץ תכנון פרישה בממוצע נע בין 4,000 ש”ח-7,000 ש”ח. אבל ישנם המון גופים וסוכנים פנסיוניים שישמחו לעשות את תכנון הפרישה בחינם וזאת מכיוון שיש סבירות גבוהה שהם יקבלו את הניהול של שאר המוצרים ההונים של הלקוח כמו למשל הקרן השתלמות או גמל להשקעה או פוליסת חיסכון.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
רוצה לקבל שירות תכנון פרישה על ידי סוכן פנסיוני מוסמך ועם ניסיון רב בתחום?
השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם
ליווי משקיעים בפורטוגל
ליווי משקיעים בפורטוגל

חלום הדירה הראשונה קרוב מתמיד! הידעת שבפורטוגל אפשר לרכוש דירה חדשה במיקום טוב עם הון עצמי של כ-100 אלף ש”ח ומשכנתא בתנאים חסרי תקדים של

קרא עוד »
הפחתת היטל השבחה בצפון
הפחתת היטל השבחה בצפון

מרבית האנשים בישראל שמקבלים היטל השבחה פשוט אומרים לעצמם, אוקי מס שצריך לשלם וכנראה זה חובה אבל מידי יום אנחנו פוגשים אנשים ומקרים שבהם הצלחנו

קרא עוד »
תכנון פרישה

מרבית האנשים בעולם מאמינים שבגלל שגיל הפרישה הוא בעוד עשרות שנים ולא יודעים מה יוליד המחר, אין באמת צורך לעשות תכנון פרישה עד לרגע הפרישה

קרא עוד »
Kupat Gemel

A kupat gemel lehashkaah fund is a savings and investment fund that began in 2016 and allows people to save and invest independently in channels

קרא עוד »

התחברות ללוח בקרה

הורדת טבלה לחישוב הוצאות לרכישת דירה מודולרית.

טעימה מהספר

1

המציאות עולה על כל דמיון.

האמרה המפורסמת הזאת מהדהדת לי בראש מהיום שאני זוכר את עצמי. תמיד הרגשתי שהדמיון שלי קצת יותר מפותח משל שאר האנשים בעולם. מאז שהייתי ילד קטן, הייתי מבלה שעות בלהסתכל על התקרה או מהחלון, מדמיין עולמות חדשים, עולמות של קסם וכוח, עולמות בהם אין גבול למה שיכול לקרות ושאפילו בסרטים המטורפים ביותר לא מצליחים להתקרב וליצור משהו דומה.

החלומות בלילה השפיעו עליי הכי הרבה. מעולם לא הצלחתי להבדיל בין המציאות לחלום בזמן שישנתי, ובכל פעם שהייתי מצליח לעוף בחלום או להזיז דברים בכוח המחשבה, הייתה לי תחושה של אושר, שסוף סוף יש משהו בעולם הזה שהוא מעבר לעולם שלנו.

זה לא הרגיש לי הגיוני שהמוח מסוגל לייצר את כל זה בעצמו.

בגלל החלומות האלה, תמיד האמנתי שיש איזה שהוא כוח עליון. אני לא איש דתי, זה בטוח, בעיקר בגלל שאני לא מסכים עם איך שהדת טוענת שעלינו להתייחס לאותו כוח עליון. כל מה שקשור לתפילות או לחוקים שעל פיהם, כביכול, עלינו לחיות, הפכו אותי לסקפטי וגרמו לי לחשוב שהדת היא יותר אידיאולוגיה מאשר אמונה, אבל בכל זאת תמיד חיפשתי סימנים.

חשבתי לעצמי שאם אותו כוח עליון אכן נתן לי את החלומות האלה, אז אולי באמת יש לי יעוד כלשהו בחיים, יעוד שהוא מעבר. אולי לחיים שלי אמורה להיות משמעות מיוחדת ושיש לי חלק כלשהו ביקום הזה. לפעמים אני מרגיש כאילו החיים שלי הם מבחן, וברגע שאעבור אותו, אני אבין באמת מה הייעוד שלי בעולם הזה.

אולי לכולם יש את המחשבות האלה, אבל כשהן בתוך הראש שלי, אני מרגיש  שיש קשר בין הדמיון שלי לאותו כוח עליון. רמת המציאות של הדמיון שלי מרגישה כל כך מורכבת לפיענוח, עד שלפעמים אני לא מצליח להבין איפה החלום נגמר ואיפה המציאות מתחילה.

למרות שהמחשבות והרגשות האלה קיימים אצלי מהיום שאני זוכר את עצמי, שום דבר לא היה יכול להכין אותי לאירועים שעומדים לקרות.

פרק 1- החיים

ישבנו על הגג. היינו מוקפים בחושך מוחלט, אבל באופק יכולנו לראות כמה ניצוצות של אור, כמו כוכבים, רק על הקרקע. זאת הייתה לבנון. מחר בלילה אנחנו נחצה את הגבול כחלק ממבצע צבאי בשם “אדמה בוערת”.

במהלך החודשים האחרונים עלתה המתיחות בגבול ישראל – לבנון; טילים ורקטות החלו לעוף אל עבר כפרים וערים בצפון ישראל, הרעש החזק של הירי והסכנה המידית פגעו בשגרת החיים וגרמו לתושבים לפחד לצאת מהבתים שלהם. מטרת המבצע “אדמה בוערת” הייתה חיסול תאי הטרור הקטנים שהתמקמו צפונית לגבול, והחזרת השקט לצפון. אם הייתם שואלים את המפקד שלי, הוא היה אומר לכם שמטרת המבצע היא פשוטה: להרוג טרוריסטים, להציל ישראלים ולהשתדל להישאר בחיים בתהליך.

אלון ואני כבר לא היינו חיילים סדירים. בגיל 24, כבר הייתי משוחרר כשלוש שנים מהצבא, אבל כמובן שבזמנים מתוחים כאלה הלוחמים ביחידה שלי נקראים לשרת במילואים. כבר שבוע שאנחנו ממוקמים במוצב שצמוד לגבול בצד שלנו, ושומרים עליו מפני כל ניסיון חדירה או התקפה. עד כה היו לנו מספר היתקלויות עוינות עם טרוריסטים לבנונים שניסו להתגנב מעבר לגבול ולבצע פיגועים. למזלנו, הצלחנו למנוע את הניסיונות האלה די בקלות, כאשר חיל האוויר והשריון עשו את רוב העבודה עבורנו.

נשאר לנו עוד שבוע להישאר במוצב ולשמור על הגבול לפני שנוכל לחזור הביתה. בלילה הזה, ישבנו, אלון ואני, במשמרת על הגג של המפקדה במוצב, ששימש כבסיס התארגנות לפני יציאה לפעילות מעבר לגבול. מהגג יכולנו להשקיף על הגדר.

“אתה יודע מה ממש בא לי עכשיו?” אלון שאל.

“מה?”

“קערת מרק עוף גדולה שאימא שלי מכינה.”

צחקתי, “אתה כזה ילד של אימא. זה כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו עכשיו?”

“מה?” הוא חייך, “דניאל, על מה אתה כבר יכול לחשוב עכשיו?”

רציתי להגיד לו שעל הרבה דברים, אבל במקום זה פשוט אמרתי לו – “אני, האמת, חושב על הבחורה הזאת שהכרתי כשהיינו בחוף בשבוע שעבר. נראה לי שאני אזמין אותה לצאת כשנסיים פה”.

“או, אני בטוח שהיא מכינה אחלה מרק עוף!” אלון צחק.

“יאללה, רק מרק עוף יש לך בראש.”

“על מה עוד אני יכול לחשוב שאנחנו יושבים כאן, קר לנו ואנחנו אוכלים רק אוכל של צבא? אפילו הכלב שלי אוכל יותר ממה שאנחנו מקבלים פה.”

“כן אלון, אבל זאת לא דוגמה טובה, כי הכלב שלך אוכל יותר מרוב האנשים במדינה…” צחקתי.

“האמת שאתה צודק, אבל זה רק בגלל שאני עובד כל הזמן והוא לבד, אז אני רוצה לפנק אותו איכשהו, ואוכל זאת הדרך הכי טובה.”

“אלון, אתה פשוט עובד קשה מדי,” אמרתי. “ידעת שהאריה ישן 20 שעות ביום והוא עדיין מלך הג’ונגל? אם עבודה קשה הייתה המפתח להצלחה, אז החמור היה המלך.”

שנינו צחקנו ואז הייתה דממה.

” ממש הייתי רוצה שנסיים עם המילואים האלה כבר,” אלון אמר והסתכל אל הגבול.

כבר לא היינו אותם חבר’ה צעירים, בני 18, שהתגייסו עם מוטיבציה לשרת. בתקופה ההיא לא ממש הבנו את הסכנות שבמלחמה ומה אנחנו יכולים לאבד. להיפך, היינו מתרגשים ממבצעים כאלה, חיכינו להם, התלהבנו. היינו נחושים מאד להצליח לחסל טרוריסטים, היה בנו מעט מאד פחד ואפילו היינו רבים בינינו מי יפרוץ ראשון וייכנס בדלת אל תוך הלחימה הפוטנציאלית. באותן שלוש שנים היינו עושים כל מה שאמרו לנו, בלי לשאול שאלות ובלי שום היסוס או מחשבות על הסכנות ועל ההשלכות.

היום זה כבר שונה. בשלוש השנים מאז שהשתחררנו טיילנו בעולם, עבדנו, התאהבנו, נשבר לנו הלב והכי חשוב – למדנו שאנחנו לא באמת חסינים כמו שחשבנו.

חייכתי אל אלון, “זאת בסך-הכל עוד הרפתקה אחת שבסוף תוכל להוסיף לביוגרפיה שלך. זה יגמר מהר מאד.”

“דניאל, אני תמיד תוהה איך אתה מצליח לשמור על אופטימיות כל הזמן. אני מבקש ממך לא לעשות שום דבר טיפשי מחר, אני ממש רוצה לחזור הביתה, לחברה שלי, בחתיכה אחת.” אלון אמר ויכולתי לראות פחד בעיניו.

“אתה יודע שאני עושה דברים טיפשים רק שאני לבד,” עניתי, “ואגב, גם אני מחכה בקוצר רוח לחזור אל חברה שלך!” דברי עוררו את תשומת ליבו של אלון.

“אתה מבין, זאת הבעיה אתך, אני סומך עליך עם החיים שלי, אבל בשום אופן לא הייתי סומך עליך עם החברה שלי! לא הייתי משאיר אותך אתה לבד לרגע, שלא תגנוב לי אותה פתאום.”

“אל תדאג אחי,” הנחתי את ידי על כתפו, “אני מבטיח לך שתחזור אליה מהר יותר ממה שאתה חושב, אבל אני לא מבטיח לך שלא אגנוב אותה.”

הרוח הקרה של הלילה החלה לחדור אליי. הנחתי את כפות הידיים על הלחיים שלי על מנת לנסות לחמם את הפנים.

“איך הולך שם למעלה?” שמענו קול קורא לעברנו. הסתכלנו למטה וראינו את מתן ודיויד נועצים בנו מבטים. “מה, אתם בדייט? רוצים שנארגן לכם חדר?” הם צעקו אלינו בציניות.

המשמרת שלנו עמדה להסתיים. היה זה תורם של מתן ודיויד להחליף אותנו ולשמור, ואנחנו סוף סוף יכולנו לקבל כמה שעות של מנוחה לפני שהיום מתחיל.

“נשמח לחדר,” עניתי להם, “אם אפשר גם חדר עם נוף, ואם אתם כבר רושמים הזמנה -תוסיפו מרק עוף לאלון.”

ירדנו מהגג והתקדמנו לכיוון האוהל שלנו. נכנסו אל שקי שינה במטרה להירדם, אבל הקור הקשה עלינו. היינו צריכים לישון קרוב אחד לשני. כשאתה בצבא, במצבים כמו שאנחנו היינו בהם, לישון צמוד לגבר אחר זה לא כזה מפריע לך ברמה האינטימית. חום הגוף של אדם אחר זאת הדרך הכי טובה להתחמם, אז עושים מה שצריך.

מה שכן הפריע לי זה הנחירות שלו. למרות האוכל המגעיל, הקור הנוראי ותנאי השינה הקשים, דווקא די שמחתי לחזור שוב לצוות שלי. משהו בלהיות עם החברים לצוות, גרם לי להרגיש חי יותר. אין שום דרך בעולם שמגבשת אנשים יותר מאשר לשרת ביחד בצבא. המצב הזה, שאתה נלחם לצד אדם אחר ושניכם נמצאים תחת אותה סכנה, מחבר ביניכם ברמה שהיא מעבר לרמה החברית. באותם רגעים אתם הופכים להיות אחים.

בדיוק לפני שעמדתי להירדם, שמעתי צעדים מתקרבים אל עבר פתח האוהל שלנו.

“דניאל?” שמעתי לחישה. זה היה ליאור סיני, המפקד של הצוות שלי. “דניאל, אתה יכול לצאת רגע?”

יצאתי משק השינה שלי, נזהרתי לא להעיר את אלון או את שאר חברי הצוות, ויצאתי החוצה לראות מה ליאור רוצה. ליאור היה המפקד שכולם העריצו, הוא אולי לא היה הבחור הכי חכם או מוכשר בצוות, אבל הוא ללא ספק היה כריזמטי וידע להנהיג. הוא ידע לקבל החלטות, להקשיב לאחרים ולשים את ביטחון הצוות במקום הראשון, תמיד.

“היי, סליחה שאני מפריע לך, אני יודע שבדיוק סיימת את המשמרת שלך,” ליאור אמר, “רציתי לקבל את חוות הדעת שלך לגבי איזה ציוד פריצה אנחנו צריכים לקחת מחר לפעילות, המערכת ההידראולית או חומרי נפץ? אני פשוט רוצה לוודא שהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים שם ולא נתקע”.

“אנחנו נצטרך לפרוץ בצורה מהירה ומלוכלכת,” עניתי לליאור בלי היסוס. “אם נשתמש במערכת ההידראולית לפריצה קרה, זה ייקח יותר מדי זמן. אנחנו חייבים לבחור באופציה המהירה יותר, אז ללא ספק חומרי נפץ”.

“כן, אתה צודק,” הוא אמר, “באמת מזל שיש לי אותך בצוות. כל מפקד צריך שיהיה לו איזה דניאל כמוך.” ליאור נתן טפיחה על השכם והמשיך בדרכו אל האוהל שלו.

היום שלמחרת היה מוקדש כולו להכנת כל מה שאנחנו צריכים לפעילות מעבר לגבול. ארזנו את התיקים, בדקנו שהציוד שלנו עובד, עברנו תדריכים על המבצע ותרגלנו מקרים ותגובות לאירועים שיכולים לקרות לנו שם.

עם רדת החשכה, היינו צריכים לצאת למסע של 8 קילומטרים מעבר לגבול, אל מבנה שהמודיעין שלנו חשד שמכיל אמצעי לחימה. המטרה שלנו הייתה פשוטה – לאתר את המחסן, להשמיד אותו ואת מה שבתוכו ולחזור לישראל כמה שיותר מהר. 

בארוחת הערב שקדמה לפעילות, כל הצוות היה די שקט. ישבנו, כל 18 חברי הצוות, ופשוט הסתכלנו איך השמש שוקעת. כשהגיע הזמן, עלינו על ציוד והתחלנו תנועה אל היעד.

אתם תופתעו לגלות באיזו קלות אפשר היה לעבור את הגבול, בלי לעורר תשומת לב מיותרת. אפשר להאמין שדווקא קבוצה כמונו, תהפוך מידית למטרה גלויה, אבל בחושך העבה והשיחים הגבוהים שהקיפו אותנו, יכולנו לנוע די בקלות, בלי שישימו לב אלינו.

אחרי כ-3 שעות הליכה בהתגנבות שקטה, הצלחנו להגיע אל המחסן. המבנה היה נראה שבור, אפור ומלא אבק. כתמים וחלודה קישטו את הקירות שהקיפו את המבנה, והיה נראה כאילו הוא עומד לקרוס בכל רגע. המחשבה הראשונה שלי הייתה שצריך להיות אידיוט מוחלט בשביל לאכסן פה נשקים ואמצעי לחימה אחרים, ואם באמת היו בפנים אמצעים שכאלה, למה המקום כזה מבודד ובלי שמירה בכלל?

“דניאל, אלון, מתן.” ליאור לחש וסימן לנו להגיע אליו. ארבעתנו התקבצנו, מנותקים מהצוות.

“משהו כאן מרגיש לי מאד מוזר,” ליאור אמר בקול הססני. אלון, מתן ואני הנהנו בראשינו והראנו לו שאנחנו אכן מסכימים עם התחושה שלו. “ארבעתנו בלבד נתקדם אל המבנה ונסרוק אותו לפני הצוות, ליתר ביטחון.”

אלון הסתכל אליי וחייך, “דניאל, איך אני תמיד עושה את אותה טעות וממשיך להיות בן הזוג שלך?”

“אתה הקמע שלי,” צחקתי אליו בחזרה, קרצתי לו וסימנתי לו להתקדם אחרי.

שמרנו על גובה נמוך והתחלנו להתקדם, ארבעתנו, אל המבנה. שאר הצוות המתין בסבלנות, בכריעה, בשיחים שהיו מאחורינו. הם חיכו לסימן מאתנו אם להתקדם אלינו. היינו במרחק של 10 מטר מהמבנה, כשלפתע שמענו פיצוץ חזק מאחורינו. מיד לאחר הפיצוץ התחלנו לשמוע ירי. הירי התגבר, באנג, באנג, באנג.

“הירי נורה לכיוון הצוות!” אלון צעק.

ליאור תפס מהר את מכשיר הקשר שלו והחל לדווח על המתקפה. הוא גם ניסה, כמובן, לקבל דיווח מהצוות. “הלו? יורים עלינו! תתפסו מחסה! כולם בסדר?” ליאור נתן לי מבט חטוף וצעק, “מתן, בוא אחרי אל המחסן, נסרוק אותו בזריזות. דניאל ואלון, אתם תמצאו מחסה ואל תזוזו! הצוות יסתדר.”

הסתכלתי על ליאור ומתן כאשר הם החלו להתרחק מאתנו והתקדמו אל תוך המחסן. לאחר מכן הבטתי אל אלון.

“דניאל, אתה הבטחת לי!” אלון צעק. אחרי כמעט 20 שנה של חברות, אלון יכול היה לקרוא אותי יותר טוב מכולם. “אתה הבטחת שלא תעשה משהו טיפשי!”

“אמרתי לך בפירוש שאני אעשה רק אם אני אהיה לבד, ובאמת התכוונתי לזה!” צעקתי תחת רעש הירי החזק, “תישאר פה, אני ארוץ מהר לבדוק שהצוות בסדר.”

אלון התחיל לצעוק לעברי, אבל אני כבר לא הקשבתי בשלב הזה. פשוט יצאתי בריצה בחזרה אל השיחים, במקום בו עזבנו את הצוות, תוך כדי שאני שומע את הירי הרועש ממשיך. הבטתי לאחור וראיתי את אלון כמה מטרים בודדים מאחוריי.

“באמת חשבת שאני אמתין בסבלנות ואתן לך לחזור לבד?” הוא אמר תוך כדי שהוא מצמצם את הפער בנינו, “תגביר את הקצב, אתה רץ לאט מדי!”

הגענו במהירות אל השיחים ותפסנו מחסה מאחורי סככה קטנה שהייתה שם. העברנו את הנצרה של הרובים למצב ירי בודד והתחלנו לירות אל עבר האזור שממנו הגיע הירי. כעבור מספר רגעים הגיע מסוק הגיבוי שליאור הזמין בקשר.

“וואו, זה היה מהיר!” אמרתי לאלון בזמן שאני מחליף מחסנית לנשק, “זהו, הכול יהיה בסדר, אנחנו כבר בחצי הדרך הביתה!”

בקושי הספקתי לסיים את המשפט כאשר טיל בזוקה פגע בסככה ששימשה עבורנו כמחסה. הכול קרה כל-כך מהר, שלא היה לי זמן להגיב. הסככה החלה לקרוס ולהישבר למלא חתיכות שהחלו ליפול עלינו. אחת החתיכות נפלה על ראשי והפילה אותי על הקרקע. לפתע החשכה השתלטה עליי ולא ראיתי כלום. יכולתי לשמוע את אלון צועק, אבל זה נשמע כאילו הוא נמצא במרחק רב ממני.

“דניאל, אתה חייב לקום! הבטחת!”

היה חושך מוחלט. ניסיתי לפקוח את עיניי, אבל לא היה כל הבדל בין אם עיניי היו פקוחות או סגורות. אם הן היו פתוחות או סגורות, בכלל לא הייתי בטוח.

לפתע הרגשתי גל של חום עוטף אותי. האדמה הרגישה רכה, נעימה וחולית, והתחלתי להרגיש מן עקצוץ בגבי. יכולתי לשמוע מן זמזום שמקיף אותי, בא והולך. החשכה נראתה כאילו היא מתחילה להתבהר והרגשתי שאני יכול לנסות שוב לפקוח את עיניי.

הייתי ערום. מולי, יכולתי לראות ים אינסופי, עם מים כל-כך כחולים, שהיה אפשר לחשוב שצוירו באמצעות מכחול. החול הלבן היה נעים, כאילו היה בתולי, ללא מגע ידי אדם. היה זה אחד מאותם מצבים שלא באמת יכולתי לדעת אם אני חולם, או שאני באמת נמצא שם. המוח שלי אמר לי שזה אמיתי ונטיתי להאמין לו.

מצד שני, התחלתי לחשוד שאולי אני מת. בכל מקרה הרגשתי שאני מוכן. מעולם לא הרגשתי כל-כך רגוע, וגם לא ממש היה אכפת לי אם אני חי או מת. זה לא שינה לי באותו רגע. חשתי את השמש מחממת את גופי ובריזה קרה ונעימה עם רסיסים של טיפות מים מהגלים המתנפצים יצרה איזון מושלם. התיישבתי.

מיד לאחר מכן צל גדול היה עליי, השמש הוסתרה. ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בענן, אבל לא היה אפילו ענן אחד בשמיים. הרמתי את מבטי וראיתי אדם מעליי.

הוא לבש רק מגבת סביב מותניו, ממש כמו טיטול. גופו היה רחב וחטוב, כאילו היה מפוסל משיש. שיערו השחור התנופף ברוח, כאילו הוא מאבק את כתפיו.

הרגשתי את מבטו נעוץ בי וניסיתי להבין על פי הבעות הפנים שלו מה כוונותיו, אך זקנו השחור והעבה הסתיר את פניו ולא איפשר לי לראות מי הוא.

“מי אתה?” שאלתי באומץ. תהיתי לעצמי איך האדם הזה הגיע לכאן, לחוף שלי.

“דניאל, אתה תגלה את התשובה לשאלה הזאת בהמשך, אבל בינתיים אנחנו צריכים לנסות להחזיר אותך בחזרה. כרגע, אתה תקוע.” קולו היה עמוק אך עדין, כמו אב המדבר אל ילדו.

“רגע, מה אם אני לא רוצה לחזור בחזרה? מה אם אני רוצה להישאר פה?” הגבתי לו בלי באמת להבין או לחשוב מה זה אומר בכלל.

עיניו של האיש הסתכלו עמוק אל תוכי, והרגשתי שהוא רואה אותי בצורה אחרת מרוב האנשים. הרגשתי שמה שהוא מסתכל עליו הוא לא רק הגוף העירום שלי יושב על החוף.

” מדהים פה, אה?” הוא שאל, “להיות תקוע בין שני עולמות שונים? דניאל, נשארו לך עוד הרבה שנים בעולם החיים.”

לפני שיכולתי לשאול אותו עוד משהו, התחלתי להרגיש כאילו אני נמצא בנפילה חופשית, אבל בהילוך איטי. כבר לא הייתי בחוף המדהים והאיש הזר נעלם. מצאתי את עצמי שוב בחשכה, נופל, עד שלפתע נעצרתי.

עכשיו הרגשתי שקט. לא יכולתי לשמוע כלום, לראות כלום, להרגיש כלום. לאן חזרתי?

אז הבנתי שעיניי סגורות והתחלתי לפקוח אותן לאט-לאט.

אלון היה ממש לידי, ישן על כיסא. הכול היה בהיר מאד, יכולתי להריח את חומרי הסטריליות שבחדר. הידיים שלי הרגישו כבדות בעודי מנסה להרים אותן אל פניי. הראש שלי היה חבוש והרגשתי שהתחבושת הייתה חמה ואפילו לחה קצת. התנועות הקצרות שלי הספיקו בשביל להעיר את אלון, שהחל להזדקף והעלה חיוך של הקלה על פניו.

“איך אתה מרגיש?” הוא שאל.

“אני חושב שאני בסדר,” עניתי תוך כדי שאני שם לב לצינורית האינפוזיה שמחוברת לזרוע שלי, “מה קרה?”

“קיבלת מכה מאד חזקה בראש ואיבדת את ההכרה. המסוק שליאור הזמין הביא אותך לכאן, ואתה פה כבר מספר ימים. כשהרופאים ניתחו אותך אתה מתת להם על שולחן הניתוחים, מוות קליני. אחרי 90 שניות בערך הם הצליחו לגרום ללב שלך לחזור לפעום. הם גם אמרו שאי אפשר לדעת אם יש איזשהו נזק בלתי הפיך והדרך היחידה שלהם לגלות תהיה כשתתעורר.”

הקשבתי לכל מה שאלון סיפר לי ולא יכולתי שלא לחשוב על האיש שפגשתי באותו חוף. זה היה החלום הכי מציאותי שחוויתי בחיי. עם כל מה שאלון סיפר, התחלתי לחשוב שאולי זה היה חלום.

“בוקר טוב ליפהפייה הנרדמת!” מישהו אמר בעודו נכנס אל החדר. הסתכלתי וראיתי את הרופא נכנס אל החדר ומתקדם לעברי. “אני רואה שסוף-סוף התעוררת, דניאל. הבהלת אותנו לא מעט בימים האחרונים. עכשיו בוא נבדוק איך אתה מרגיש. בבקשה תעקוב אחרי העט שלי עם העיניים שלך.”

הדוקטור הזיז את העט שלו מצד לצד, קרוב לפניי, ואז הרחיק אותו. “מעולה!” הוא אמר,  “עכשיו בבקשה תזיז את הבהונות שלך.”

אחרי מספר בדיקות נוספות הרופא הגיע למסקנה שאין לי נזק בלתי הפיך כתוצאה מהפציעה ומהמוות הקליני שחוויתי. “אתה בן-אדם בר מזל, דניאל. אתה כנראה תחזור לתפוקה מלאה תוך זמן קצר, ימים בודדים, אני מעריך.” אמר הרופא בעודו רושם הערות בפנקסו. אלון אמר לו תודה ולחץ את ידו, והוא יצא מהחדר.

“אגב, נזכרתי, דניאל, שיש לך המון מזל שאתה נמצא פה עכשיו בבית החולים, כי אני בטוח שליאור ממש רוצה להרוג אותך עכשיו”, אלון אמר, “הוא היה פה אתמול, הוא ממש מודאג, אני אעדכן אותו רשמית שאתה בסדר”.

“מה קרה בסוף בפעילות?” שאלתי, ונזכרתי שלפני שאיבדתי את ההכרה, ליאור והצוות היו תחת מתקפת ירי ממש מחוץ למחסן.

“כולם בסדר גמור,” אלון ענה, “היו כמה מחבלים בודדים שירו עלינו, אבל חיסלנו אותם מהר מאד ואף אחד אחר מהצוות לא נפצע. סרקנו את המחסן מהר וגילינו שבסוף הוא היה בכלל ריק לחלוטין.”

הוקל לי לשמוע ששאר הצוות יצא ללא פגע מהפעילות, אבל התאכזבתי שפספסתי את כל מה שקרה בהמשך. החלטתי פשוט לשנות נושא.

“תשמע אלון, היה לי חלום מטורף,” התחלתי לספר לו את כל מה שחלמתי.

“דניאל, יש לך חלומות הזויים,” הוא אמר והנהן בראשו, “אולי הגיע הזמן שאלך ואתן לך לנוח קצת. אני מקווה באמת שתצא מפה בהקדם האפשרי.”

כשחושבים על זה, החלום לא היה כזה הזוי. להיות בחוף אקזוטי מדהים, לשכב על החול כאשר קרני השמש מאירות עליי ומחממות אותי… בהשוואה לחלומות שלי בדרך כלל, זה היה חלום נורמלי יחסית. משהו בו פשוט הרגיש לי מאד שונה. אולי זה היה בגלל משככי הכאבים שנתנו לי, אני מאד רגיש לתרופות כאלה.

“תודה שבאת, אלון, ושנשארת לוודא שאני בסדר,” אמרתי, “אבל אתה רואה? אמרתי לך שהכול יהיה בסדר בסוף, לא?”

“כן ממש הכול בסדר,” אלון צחק, “רק שבגרסה שלי ל’הכל בסדר’ אתה לא אמור להיות מחוסר הכרה בבית חולים למשך יומיים. בכל מקרה אני זז הביתה להתקלח ולנוח גם כן, אני אבוא לבקר אותך שוב מחר.”

הסתובבתי במיטה וניסיתי למצוא תנוחה טובה יותר במיטה הנוראית של בית החולים. במהרה הצלחתי להירדם, נכנעתי לגוף שלי שהיה תשוש מאד מהפציעה ולא נלחמתי בעייפות שהרגשתי.

דילוג לתוכן